תולדות הקולנוע - חלק א'

חלוצי הקולנוע -

זיאוטרופ - מכשיר היוצר אשליה של תנועה באמצעות תזוזה מתמדת של תמונות סטטיות הומצא על ידי  פייר דובנייה בשנת 1860.

אדוארד מיילברידג' - (1870) צלם אנגלי החליט לערוך ניסוי במגרש של מרוץ סוסים ולהציב מספר רב של מצלמות שיצלמו סוס דוהר לאורך המסלול. התוצאה שהתקבלה הייתה סט של תמונות רצופות המראות את דהירתו של הסוס. רעיון זה נתן את הבסיס הרעיוני ליצירת מצלמה שתצלם תמונות ברצף ובכך תקלוט פעולות רציפות.

אטיין - ז'ול מאריי  (1870) יוצר את מצלמת הרובה היכולה לצלם תנועה בטעינת סרט שרץ כמו תחמושת.

הולדת הקולנוע 1895 - 1915

תומס אלווה אדיסון –  (1891) ממציא מצלמת הקולנוע הראשונה הקינטוסקופ. אדיסון מוכר כממציא הנורה החשמלית, הפטיפון, הטלגראף ועוד. הקינטוסקופ היה שכלול של מצלמה רגילה שיכולה לצלם מספר תמונות ברצף. אחד הצילומים הראשונים היה של עוזרו מתעטש מול המצלמה.

אדיסון

קינטוסקופ - הוא מכשיר שהומצא בארצות הברית בשנת 1893, על ידי הממציא תומאס אדיסון. באמצעות מכשיר זה ניתן היה לצפות בסרטים בצפייה יחידנית על ידי השחלת מטבע.

ההקרנה הקולנועית הראשונה בוצעה על ידיי האחים לומייר בבית קפה "גרנד קפה" בפריז, בשנת 1895. אילולא המצאת הקינטוסקופ, אדיסון היה יכול להקדים את הולדת הקולנוע בשנתיים, ולהיכנס להיסטוריה כממציא הקולנוע. עם זאת, אדיסון נמנה כממציא המצלמה הקולנועית הראשונה יחד עם עוזרו דיקסון.

למרות המצאתו של אדיסון חמש שנים קודם, נחשבים האחים לומייר כחלוצי הקולנוע. הם הראשונים לגבות כסף מהקהל שבא לראות את סרטם הראשון "היציאה מהמפעל". כאשר המציאו האחים את הסינמטוגרף שיכל גם להקרין וגם לצלם, הדבר אפשר הקרנת סרטים פשוטה יותר. כמופע בידורי כמו קרקס או וודביל יצרו האחים אולם הקרנה ואנשים שילמו כסף כדי להיכנס ולצפות. אי לכך הקהל שקנה כרטיס הוא שהגדיר את תחילת הקולנוע.

האחים לומייר – (1895) הקרנה ציבורית בתשלום על מסך גדול המסמל את הולדת הקולנוע. מצלמה ומקרנה במכשיר אחד הסינמטוגרף.

יציאת הפועלים מבית החרושת / לומייר (1895)   הסרט המוקרן הראשון המתאר פועלים יוצאים מהמפעל של האחים לומייר.

האחים לומייר

כניסת הרכבת לתחנה / לומייר (1895) –  הקהל שלא תפס את הדו ממדיות של המדיום קם וברח מכיוון שחשש שהרכבת תצא מהמסך ותפגע בהם.

כניסת הרכבת

הריסת הקיר / לומייר (1895) –  הקרנה בהילוך אחורי ויצירת אפקט קסום של חזרה בזמן ותיקון.

ארוחת בוקר עם תינוק / לומייר (1895) – הקהל היה המום המעלים מאחור שנעו. הקהל שהורגל לתיאטרון בו התפאורה אינה אמיתית אלא ציור אחורי לא הבין כיצד התאורה של העץ נעה בדיוק כמו במציאות.

ארוחת בוקר עם תינוק

המשקה מושקה / לומייר (1895) – הסרט המבוים הראשון. פריים קבוע והשחקנים משחקים כתיאטרון מצולם.

המשקה מושקה

מייסדי הז'אנרים והשפה הקולנועית:

ג'ורג' מלייס – פנטזיה מדע בדיוני "המסע לבלתי אפשרי" 1904 – סיפור בדיוני על מסע אל הירח – כל סיקוונס משתנה התפאורה. הוא מצלם מנקודת מבט של קהל בתיאטרון.

אדווין פורטר –אקשן "חייו של כבאי אמריקאי" 1902 – שימוש בחומרים תיעודיים אמיתיים של שריפה בשיתוף עם חומרים מבויימים. משתמש בקטעים נפרדים במקביל ויוצר רצף התרחשויות – ממציא את ההעריכה המקבילה ובניית מתח קולנועי.

מערבון "שוד הרכבת הגדול" 1905 – תקריב על הקאבוי המאיים עם אקדח ומרדפים.

יוצר שני קווי עלילה מקבילים לאורך הסרט ובכך מוסיף מתח דרמטי.

רוברט פלארטי – דוקומנטרי "ננוק מהצפון" 1922לאחר שחזר ממסע בקוטב הצפוני וצילם את חיי האסקימוסים חומר הגלם שלו נשרף פלארטי מחליט לחזור עם צוות מקצועי לתעד בסרט את חיי ננוק האסקימוסי. שם בכדי לצלם את האיגלו החתוך הוא חותך אותו לשניים ובכך השמש מהווה פנס. במקרה נוסף ממשיך פלארטי לצלם במן שהאסקימוסי ננוק טובע וניצל ללא עזרתו של הבמאי התיעודי הראשון. 

מק סנט – קומדיות סלפסטיק 1911

קומדיות הסלפסטיק עם פעלולים אמיתיים. מק סנט יהיה זה שיתן הזדמנות לשחקן צעיר בריטי בשם צ'ארלי צ'אפלין להשתתף בסרטיו ולבסוף לביים סרטים.

     דיוויד וורק גריפית – מלודרמה "הולדת אומה" 1915 זהו הסרט,  שמסמל את התחלתה והיוסדה של הוליווד. עד תקופה זו הייתה מלחמה בין המזרח (ניו יורק) למערב (לוס אנג'לס). בסרט זה יצר גריפית את השילוב של כל תחבירי השפה הקולנועית החל מתקריב ומשמעותו כהדגשת רגש או אביזר ועד לעריכה מקבילה היוצרת מתח. גריפית שהיה במאי תיאטרון הכיר את שפת השחקנים ויצר אתם סרט מלא רגשות מובאים. הסרט המבוסס על קרבות אמיתיים שוחזרו ע"י ותיקי מלחמה והיסטוריונים ליצירת סרט שיתקרב למציאות ככל האפשר. סרט תקופתי זה היה ענק ודרש מכלול הפקתי גדול ובו בו אלפי ניצבים ותפאורות ענק. שחזור כלל את סצנת הרצח של הנשיא האמריקאי אברהם לינקולן בתיאטרון. הייתה מצורפת לעותק הסרט חוברת תווים לתזמורת סימפונית שליוותה את הסרט – בעצם פס קול. כל אלו יצרו סרט שהיה שובר קופות וסימל את התחלת שלטונה של תעשיית הסרטים מהוליווד.

D.W.GRIFFIT

הביקורת על הסרט הייתה כנגד העמדתם של חברי ה- K.K.K. הגזענים הלבנים כגיבורים ומושיעי האומה האמריקאית. בנוסף את האפרו אמריקאים שחקו שחקנים לבנים מאופרים באיפור שחום. סיפורו של החלק השני הוא על העבד אשר אונס את הנערה התמימה ואחריו רודפים חברי ה- K.K.K.  עד שתופסים אותו ותולים אותו על מעשיו.

בעקבות ביקורת זו יצר גריפית את סרטו הענק "אי סובלנות" (1916) המספר את ארבעת סיפורי הקורבנות מתקופות שונות וכלל בניית עיר בבלית קדומה שלמה. הסרט עסק בישו, המלך הבבלי, שני מתאהבים בפריס של הרנסנס, ונערה עירונית, כולם קורבנות של ההיסטוריה ושל אי סובלנות אנושית. בסרט זה ניסה גריפית לשחזר את הצלחתו הקודמת אולם הוא נכשל בכך.  

הקולנוע הסובייטי

לנין כמחולל המהפכה הקומינסטית, ראה את הקולנוע ככלי ייחודי להעברת המסרים של הקומוניזם ברחבי המעצמה הקומוניסטית. הוא הטיל על לב קולצוב ותלמידיו (אייזנשטיין, פודובקין, ורטוב, ועוד...) לערוך מחדש את סרטי האפוס מתקופת הצאר ניקולאי השני. ולקחת סרטי צילום של חדשות ולהכין יומני חדשות שיופצו ברחבי בריה"מ. קבוצה זו מצאה ממצאים שונים הקשורים לעריכה ולטכניקות של סיפור סיפורים שמשפיעים עד היום על הקולנוע. כל אחד מתלמידיו של קולצ'וב לקח את שלמד ויישם את האידיאולוגיה הקומוניסטית בסרטיו בצורה ייחודית לו.

לב קולצ'וב

אפקט קולצ'וב -  הוא חלק מתגליותיו של לב קולצ'וב – תיאורתיקן סובייטי, תוך כדי עריכה גילה קולצ'וב מספר ממצאים שאחד מהם הוא האפקט על שמו.  כחלק מניסוייו הוא צילם שחקן בתקריב כאשר פניו קפואות ואינן מביעות שום רגש או תחושה כל שהיא. הוא הצמיד אליו שלושה שוטים שונים מול קהל שונה. באחד הוא צרף שוט של קערת מרק והקהל טען שהוא, השחקן, רעב. כאשר הוא הצמיד שוט של כלב נובח טען הקהל שהשחקן מפחד. בפעם השלישית הוא הצמיד שוט של בניין והקהל טען שהשחקן מתבונן. כך הבין קולצ'וב את האפקט שגילה: שהקהל בעזרת העריכה, כלומר צירוף שוטים שלא תמיד קשורים, יוצר את המשמעות. המניפולציה שניתנת לבמאי היא אינסופית לגרום לקהל לקשר שני דברים שאינם בהכרח קשורים. 

              

                                         

מונטאז' האטרקציות - הכוונה במושג מונטאז' האטרקציות, לעריכה דינמית של שוטים. עפ"י העריכה ההוליוודית הקלאסית העריכה צריכה להיות בלתי מורגשת, בניגוד למונטאז' האטרקציות הרוצה בצירוף של שוטים ליצור תנועה שמביאה לקראת שיא. דווקא השילוב של שוטים ש"לא מתחברים" בצורה חלקה יוצר מתח היכול לגרום לצופה ציפייה לפתרון חזותי להתנגשות של הכיוונים. הצופה מעורב בצפייה פעילה והוא לא רק מתייחס לתוכן אלא גם לצורה.

                                               

 אוניית הקרב פוטיומקין / סרגי אייזנשטיין (1925)הסרט נעשה לבקשת ההנהגה הקומוניסטית לרגל עשרים שנה למהפכת אוקטובר. בסרט זה התבקש אייזנשטיין לשחזר את המרד על אוניית הקרב הצארית "פוטיומקין". אייזנשטיין השתדל לתאר את האירועים כפי שהיו ע"פ זיכרונותיהם של הלוחמים, אולם הוא הוסיף פרטים קולנועיים כדי לצור דרמה ואסטטיקה לסרט. השינוי הידוע ביותר הוא הוספת הסדין הלבן על המורדים לפני שהם מוצאים להורג. הויזואליות הייתה כל כך טובה עד שלוחם אחד קם וטען שהוא היה מתחת לשמיכה (שכלל לא הייתה במציאות). כקומוניסט שילב אייזנשטיין את התיאוריות הקומוניסטיות בעשיית הסרט – התוצאה היא סרט עם מסר וויזואליה המשרתים את רעיון המהפכה והשלטון הקומוניסטי בבריה"מ של 1925.

כרזת "אוניית הקרב פטיומקין"

מאפייני הסרט כסרט קומוניסטי:

אין דמויות ראשיות – הרצון הקומוניסטי לשוויון מתבטא בסרטים במאות שחקנים שאינם ניצבים כמו בסרטי הצאר, אלא מקבלים זמן מסך שווא. אין ביכולתנו לזהות שחקן מסוים אחרי מספר דקות מכיוון שזמן המסך לא מספיק בשביל לזכור את פניו. הרצון לבנות דמויות שהן ה"עם" ה"פרולטריון" מול ה"קוזאקים" שלוחיו של הצאר יוצר סרט של קבוצה מול קבוצה ומבטל את האינדיבידואליות. מנהיג המרד מזוהה אך לזמן קצר. אותן אמהות על המדרגות אשר מאבדות את בניהן הן הדי מוי ל"אמא רוסיה".

מונטאז' אטרקציות – יצירת עריכה הבונה מתח צורני. שילוב של שוטים מכיוונים שונים המביאים את הצופה למתח לקראת שיא צורני בשוט שנותן התרה. נסיעת הסירות לכיוון המשחטת מצולמות מכל מני כיוונים, גם לא הגיוניים ואולם הם יוצרים הרגשה של התנגשות שנפתר בהגיעם לאוניית הקרב.

השהייה ויצירת מתח – סצנות אקשן או מתח בסרט נמתחות עד לקצה גבול הסביר. המדרגות באודסה נראות כבלתי נגמרות, מרד המלחים נמשך ונמשך. אייזנשטיין מותח עוד ועוד כדי להביא למתח צורני כמו תוכני ובכך להכניס את הצופה למצב של הגיבורים בסרט.

מונטאז' אינטלקטואלי – בשלבים מסוימים בסרט ישנה עריכה שנראית לא הגיונית אולם מטרתה להראות דימוי קולנועי שמשקף את הנעשה בסרט. לדוגמה לאחר סצנת המדרגות נראים שלושה שוטים של פסלי אריות   כאשר השילוב אחר אחרי השני יוצר דימוי של פסל של אריה שקם לתחייה ונוהם.                       

שימוש בלוקיישנים אמיתיים – כדי לצור אמינות מרבית השתמש אייזנשטיין במשחטת הדומה למשחטת "פוטיומקין" את סצנת המדרגות באודסה צילם בלוקיישן עצמו. בניגוד לסרטי הצאר שהיו באולפנים וראוותנים. יש רצון לצור אמינות וריאליזם.

אוקטובר / סרגי אייזנשטיין (1928) - 

סקירתם של סרגיי אייזנשטיין וגריגורי אלכסנדרוב על עשרת הימים שזעזעו את העולם והעלו את המהפכנים הקומוניסטיים לשלטון בבריה"מ, מבוססת על סיפרו המפורסם של ג'ון ריד (גיבורו של וורן ביטי ב"אדומים"). מנקודת מוצא סובייקטיבית לגמרי אנו עורכים היכרות עם מלחמת האזרחים הקשה שסילקה מכס השלטון את הליברלים והריאקציונרים בראשות קרנסקי, והעלתה את לנין וחבורתו. גם כאן מצליח אייזנשטיין להפגין את כישורי הבימוי שלו ואת היכולת להפוך נושא אבסטרקטי לדרמטי באמצעות מונטאז' אינטלקטואלי. פרט פיקנטי: הסרט נעשה עוד לפני העימות הגלוי סטלין-טרוצקי. אחרי שהמאבק בין השניים עלה על פני השטח, אולץ אייזנשטיין לערוך את הסרט מחדש, כאשר טרוצקי מופיע בשני סיקוונסים בלבד, מבלי ששמו יאוזכר. 

האם /  ו. א. פודובקין (1926) – סרטו של פודובקין מספר את סיפורה של אם המנסה למצוא מנוח לה ולבנה לאחר מותו של בעלה בתגרה מיותרת. רק פעולתה הקיצונית (עזרה בבריחה של בנה מהכלא) מאפשרת לה להתגונן מול המשטר של הצאר הרשע והמושחת, שרוצח אותה (הקוזאקים) באכזריות עם בנה בהפגנה.

פודובקין מספר את הסיפור באופן משולב / קונסטרוקטיבי (שוט אחרי שוט שבונה את הסיפור באופן ישר וכרונולוגי). 

פודובקין מעביר את אותו מסר של אייזנשטיין ב"פוטיומקין" אולם הוא עושה זאת דרך סיפור אישי ונוקב. כדי להדגיש פרטים בסיפור הוא משתמש בעריכה אינטלקטואלית ואף פעולה שפורקה למספר שוטים ומתחברת בעריכה קצבית.

פודובקין מדגיש את האווירה דרך בניית פריימים אקספרסיביים (בעלי הבעה מוקצנת). לטבע יש מרכיב חשוב בבניית הפריים של פודובקין. העצים, הבתים, נהר זורם, וכולי... מרכיבים את ההתפתחות הדרמטית וצורנית של הסרט.

השוואה בין העריכה של  פודובקין והעריכה של אייזנשטיין:

פודובקין משתמש בסרטיו, בניגוד לאייזנשטיין, בחיבור בין שוטים.

אם אייזנשטין משתמש בדיאלקטיקה של שתי התנגשויות היוצרות שוט חדש, פודובקין בונה סיקוונס בחיבור של שוטים יחדיו.

אייזנשטיין יתרכז בהמון, בכלל, ברעיון הגדול המתפרש מהצורה הקולנועית.

פודובקין יתרכז באדם, בפרט, באווירה שיוצרת את ההתמודדות שאישית של האדם מול המערכת.   

האיש עם מצלמת הקולנוע / דזיגא ורטוב (1928)

הסרט מדבר על החיי עבודה ובידור בעיר תעשייתית גדולה. תיאור של החיים המודרניים דרך עדשת המצלמה המסמלת עין אנושית. הסרט מפרק את התהליכים הטכניים של עשיית הסרט. העריכה, הצילום מוצגים לצופה בתהליך בניתם ומשתלבים לסרט על קולנוע. 

קולנוע של אמת – (קינו פראבדה) העדשה – עין הקולנוען.

ורטוב כתב מאמרים והטיף לסרטים המבטאים את ה"אמת". מכיוון שהתחיל את דרכו הקולנועית באיסוף חומרים ובניית יומני חדשות, הוא ראה בפיתוח הז'אנר התיעודי שלא היה חדשותי אלא שיקף שילוב של מציאות מצולמת דרך עריכה על בסיס רעיון או נושא אחד.

בשנות החמישים התיאוריטקניים הצרפתיים יראו בו נביא לסגנון ה"סינמה וריטה" (קולנוע אמת –הפעם הצרפתית) המראה את המציאות בצורה קולנועית מיוחדת ונותן לצופה זווית ראיה חדשה על המציאות היומיומית.

ריאליזם סובייטי – לאחר שהפך סטלין (שלעתיד יהיה המנהיג הסובייטי) לאחראי על הקולנוע בהיותו קומיסר האינפורמציה, שינה את הסגנון המהפכני צורני של הסרטים לסרטים שיתארו את המציאות בצורה בסיסית ללא אפקטים קולנועיים.

הכלים שנותרו בידי במאי הקולנוע הסובייטים היו הסיפורים שעברו גם הם צנזורה ועיבוד ע"י משרד ההסברה הקומוניסטי.

אכספרסיוניזם גרמני- 1919 - 1927

האכספרסיוניזם נתן לקולנוע את ז'אנר סרטי האימה. אמנם הם עברו שכלולים מאז אבל המהות הבסיסית של סרט אימה, המעביר את קהלו צמרמורת והפחדה עד לקטרזיס בסוף, שייך לאכספרסיוניזם. בניית דמויות מפחידות ועולם אפלולי לא נראו בבוטות כזו לפני האכספרסיוניזם. אמנם היו קיימים סרטי פנטזיה, אבל העיוות האכספרסיוניסטי היה השינוי שנתנו הגרמנים לסרטי המדע הבדיוני והפנטזיה.

עפ"י מחקרים שונים נתן לראות בהופעת הזרם האכספרסיוניסטי את הנבואה לעליית החיה הנאצית על גרמניה.

- השימוש בסרט אפלולי שיוצאת ממנו המפלצת, כל פעם בהרכב שונה לפי הסרט, מתאר השתלטותך של רוע ואכזריות על האדם ה"פשוט" על האנושי המוסרי שלא יכול להתמודד מול הרוע. 

- המצב האנרכי ברפובליקת ויימאר טרם עליית הנאצים לשלטון מהווה קרקע לבניית האנרכיה בסרטים האכספרסיוניסטים. העולם שנכנס לתוהו ובהו נותן פרצה לאותו רוע לעלות ולקרוא תגר על האנושות.  

מאפייני הזרם האכספרסיוניסטי:

עיצוב דמויות – עיצוב דמויות מוגזם. איפור כבד, התנהגות קיצונית ומשחק גדול ולא אמין.

דמות הנער/הגבר -  הרגיש השולט בחייו ולפתע בשל סיבה מאבד את השליטה ונשלט ע"י גורם חיצוני מאיים בד"כ משהו טכנולוגי, או טבע אלוהי לא ברור.

הפאם פטאל -  האישה המשדרת מיניות ושליטה על הנער/הגבר החלש.

 הגולם – הגולם הקם על יוצרו, מיוצג כמכונה, כמפלצת, כבובה, כרוצח.

תאורה –  תאורה ניגודית משחקי אור וצל על הדמויות, הבעת אימה ופחד דרך תאורה אפלה. שימוש רב בצללים המוסיפים אלמנט מאיים. הצילום בשחור לבן מוסיף את הניגוד.

תפאורה – התפאורה מאופיינת כתפאורת אולפן מוגזמת המלאה באלכסונים ומושפעת מהאדריכלות הגותית של סוף ימי הביניים.

טוב ורע – המאבק בין האנושי הטוב ובין התרבות הרעה (טכנולוגיה, מיניות, דת שונה). הניגודים הגדולים שבין המוסרי ללא מוסרי. בתסריט יש בדיקת גבולות ושאלות לגבי טיבו של האדם וכיצד הוא מתנהג במצבים קיצוניים.

פנטזיה – הסיפור בד"כ מבוסס על  סיפור מוכר. האכספרסיוניזם הגרמי היה מיוצרי ז'אנר המדע הבדיוני כפי שנראה כיום. בנוסף לכך יש תמיד ניסיון של תרבות עתיקה (עברית, רומנית – ערפדית, מאגית, גוטית, וכולי...) להשתלט על התרבות הטכנולוגית המתקדמת של המאה ה- 20. 

הגולם / פאול ווגנר (1914) -  קיימים בו אלמנטים רבים מן האכספרסיוניזם אולם הוא לפני התקופה המדוברת. סיפורו של כפר יהודי בגרמניה של ימי הביניים אשר מאוים ע"י השליט הרוצה להרוס את הכפר. הרב של הכפר נכנס למרתפו ויוצר גולם אשר יציל את הכפר, אולם משהו משתבש והגולם מתחיל לרצוח אנשים עד אשר ילדה קטנה שהוא מחבק מוציאה את הכוכב בחזהו והוא מת.

הקבינט של דר' קליגארי /  רוברט ווין (1919) -  הסרט אשר מסמן את תחילת הזרם האכספרסיוניסטי. סיפור מסגרת על חולה בבית משוגעים החולם על קרקס בו מציע דר' קאליגארי אטרקציה בצורת בובת אדם מהופנט העושה כל מה שהוא מבקש. בלילות הבובה רוצחת אנשים, והגיבור הוא זה הנלחם בה, אולם בסוף הוא מוכנס לבית משוגעים לאחר שחלם שהבובה רצחה אותו ומגלה כי מנהל המוסד הוא הדר' קליגארי.

מטרופוליס / פריץ לאנג  (1926) -  עיר עליונה ועיר תחתית. פרנץ בנו של המושל מתאהב במריה נערה מהעולם התחתון ומגלה דרכה את מצוקת העבדים בעולם התחתון. אביו בעזרת מהנדסו מנסה לסכל את אהבתו של בנו ע"י חטיפתה והחלפת של מריה ברובוט. מריה המנסה לעורר מרד גורמת לפעולת נגד של המושל בהצפת העיר התחתית, אולם הבן פרנץ מציל את מריה והעיר התחתית ומביא לשלום בין שתי העולמות.

עיצוב דמויות –  את פרץ שאמור להיות נער משחק שחקן מבוגר. דמויותיהם של האב הפרופסור ומריה מעוצבות באופן מוגזם ע"י השחקנים ומאופרות כבד ומפחיד. את מריה האמיתית מאפרים קלות ואת מריה הרובוט מאפרים כבד כדי שנזהה אות ההבדלים.

תאורה ותפאורה –  התפאורה תפאורת אולפן הצללים העולם התחתי בולטים יותר. כל הצילומים מהדגמים של העיר ועד הרחובות נראים כתפאורה מעוצבת ולא כדבר אמיתי.

טוב ורע –  עצם החלוקה בין עליון ותחתון כבר גורמת לקונפליקט בכל הרמות: עשירים עניים, מוסר והפקרות, שליטה וכניאות, וכולי...

פנטזיה -  הסרט מטרופוליס נוצר לאחר שהבמאי היה בניו יורק ותיאר לעצמו כיצד תראה עוד מספר שנים. הסרט עיצב את המושג של עיר עתידנית וניתן לראות שימוש בכך בסרטים רבים מאז (בלייד ראנר, האלמנט החמישי, מטריקס וכולי...)

הזריחה / ו. פ. מורנאו (1927) -  זוג כפרי יוצא לעיר הגדולה, אולם הטכנולוגיה מביאה את הבעל לטירוף הגורם לו לרצות לרצוח את אישתו. בסופו של דבר הם חוזרים לחיים השלווים בכפר כזוג מאושר שעבר חוויה קשה.

המלאך הכחול / ג'וזף פון שטרנברג (1930) –  סרט זה שואף את רב מרכיביו מהאכספרסיוניזם הגרמני אולם מכיוון שהסרט הוא סרט מדבר – קיימת בעיה להגדירו כאכספרסיוניזם גרמני. סיפורו של המורה (בגרמנית פרופסור) הונרייט אשר הולך למועדון ערב ומתאהב בלולה זמרת הבארים. לולה מנצלת את תמימותו של הונרייט ומתחתנת אתו בשביל הכסף כאשר היא בוגדת בו על ימין ועל שמאל. טירוף האהבה והכאב על הבגדיות מעבירות את המורה על דעתו והוא מפוטר מעבודתו , כך שנשאר לו להפוך לליצן בקברט עם אישתו. אחרי הופעה משפילה הוא מנסה לרצוח את לולה ללא הצלחה וחוזר לכיתתו שם מתיישב ומוצא את מותו.

נוספרטו / וילהלם פרידריך מורנאו (1922)

עיצוב דמויות – עיצוב מוגזם של הערפד. איפור כבד, והפיכתו למפלצת לא אנושית. כמו גם המשחק של הדמויות של הערפד האיטי והמאיים, האישה ההיסטרית, כמו משרתו המשוגע בכלא.

תאורה –  תאורה ניגודית משחקי אור וצל על הדמויות, הבעת אימה ופחד דרך תאורה אפלה.

טוב ורע – המאבק בין האנושי הטוב ובין הערפד הרע, מייצג את הניגודים הגדולים שבין המוסרי ללא מוסרי.

פנטזיה – אגדת עם על דרקולה. הסיפור הוא בעצם מבוסס על מעשיה מוכרת. מן סרט אפי על ערפד הרוצה לשלוט באדם.

מאמר מאת: יונתן פריזם, רון אפטר וגילעד קובי