נתחיל מהסוף. כתיבה זו כתיבה זו כתיבה. גיבור מעורר הזדהות עם מכשול מעורר קשיים הם בליבה של כתיבה טובה לא משנה מה הפלטפורמה. דיאלוג אמין שלוקח שיח הגיוני לסיטואציה ונותן לו מימד נוסף ואפקטיבי הם דרישות המסך לא משנה מה גודלו. ובכל זאת, האינטרנט הוא במה שונה. מצד אחד המסך קטן יותר מצד שני 2 בליוןן צופים פוטנציאלים יכולים לראות אותו.
יותר מכל פורמט אחר, סדרות אינטרנט מתעצבות כצורת התוכן הוובית הפופולארית ביותר. אני מניח שזה בגלל שזה פורמט מעבר טוב. הוא מביא משהו מוכר (סדרת טלוויזיה) לעולם חדש (אינטרנט וסלולר) וקל יותר לצופה להבין מול מה הוא עומד. גם ליוצר יש עמדה שונה כאשר הוא בא לכתוב סדרה אינטרנטית. יש לו יותר כוח. בגלל שבאינטרנט לא מצפים להפקה מושקעת ומתוקצבת כמו במדיות אחרות, התוכן נמדד על הקונספט, המסר, התסריט והחזון. לתסריטאי יש יותר מקום אבל בשביל לתפוס אותו כדאי להתייחס לבמה בתנאים שלה. דהיינו, אל תכתוב למשהו שדורש ערכי הפקה גדולים. אל תכתוב משהו שיכול לעבוד בלעדיהם. תכתוב משהו שלא צריך ערכי הפקה גדולים בשביל לעבוד.
אם תוכן היה אוכל, אז אינטרנט היה מסעדת טאפאסים. מנות קטנות שכל אחת עומדת בפני עצמה גם אם היא חלק מארוחה. בתאטרון ובקולנוע יש כבוד רב למבנה שלוש המערכות (three act structure) אבל בסדרה אינטרנטית כל פרק הוא מערכה. כל פרק צריך להעניק סיפוק בפני עצמו ולסגור מעגל כלשהוא ועדיין לתרום למהלך העלילתי של הסדרה והתפתחות הדמויות.
מאחר וכל פרק הוא מערכה, אתה צריך לבנות סינופסיס לסדרה שמאפשר לחלק אותה לכמה חלקים בצורה אורגנית שלא תרגיש כאילו כתבת חצי שעה וחילקת אותה לפי טיימר. סדרה של מפגשים, מהלך שבו בלש עוקב אחרי מספר רמזים כפרקי סדרה, תכנית גמילה ב12 שלבים שמקבילה ל12 פרקי הסדרה. האפשרויות הן אינסופיות אבל פורמט יכול לעזור. היתרון הנוסף של פורמט נמצא במיתוג של תוכן, הן מבחינת הבהירות של השפה שיצרת והן מבחינת יתרון לסדרה שלך כאשר היא צריכה להתחרות בכל כך הרבה תכנים אחרים.
הצופה שלך נמצא לחיצת עכבר מלעבור לאחת האופציות האחרות שיש סביב הנגן ובכתיבה לאינטרנט קריטי ביותר שמשהו יקרה מהרגע הראשון. אם בסרט יש לך עשר דקות לשבות את הצופה, בטלוויזיה חמש, הרי שבאינטרנט יש לך דקה. אין זמן לשתיקות טעונות אפילו אם הן טבעיות לסצנה. משהו ברקע צריך להפעיל מתח או לייצר את הניגוד שמבטיח את הקומדיה. גם אחרי הדקה הראשונה, תוכן אינטרנטי נצפה לעיתים קרובות כשיש ברקע הסחות דעת. הוא צריך להתקדם ולהבנות כל הזמן עד הרגע האחרון (ואין הכוונה למרדפים ופיצוצים). דרך אחת לחשוב על זה היא באופן הבא. אם מסורתית דף תסריט שווה לדקת מסך, אז באינטרנט דף ורבע של תסריט צריכים להידחס לדקת מסך.
אני משתמש בהשוואה לטלוויזיה ולקולנוע בהסבירי על כתיבה לאינטרנט לא במקרה. אמנם באינטרנט יש הרבה יותר ריספקט לרעב ולחזון מקורי על חשבון כתיבה מקצועית, אבל הנגן לא סופג הכל. בשביל לכתוב טוב לאינטרנט צריך קודם כל לכתוב טוב. זה לא אומר שצריך תואר בשביל לכתוב סדרה אינטרנטית, אבל אם אתה רוצה קריירה כיוצר לאינטרנט (דבר שיש לו יותר ויותר מקום ככל שעובר הזמן) אז הדרך עוברת בלימודי תסריטאות אם בצורת ספר, קורס או תואר.
אבל, וזה אבל גדול, בבואך לאינטרנט אל תכתוב טלווזיה. סדרה על חברים בתל אביב, סדרה על משפחה בפריפירייה, סדרה על משפחה בתל אביב, את כל אלו יש בטלוויזייה בתקציבים גבוהים יותר. באינטרנט יש מקום לגיבורים מסוג אחר: הספיידרמן האיטלקי, האח הלא מוצלח של דארת ויידר, שני מחבלים שלא רוצים להתפוצץ, זקנים שמסקרים את עולם הזוהר ועוד ועוד. ברובן של סדרות האינטרנט המצליחות הכתיבה נשענת על דמויות טובות, יותר מאשר על עלילה או דברים אחרים.
אבל, וזה אבל שני, לא מומלץ לכתוב פסיספסים של דמויות א-לה רוברט אלטמן או טלנובלות. ארבע חמש דמויות מרכזיות זה מספר מומלץ כי אתה לא רוצה סיפור מפותל מדי שיניא את מי שלא עקב אחריו מהתחלה להיכנס אליו באמצע. אתה רוצה שגם למי שנתקל בסדרה בפרק השלישי יהיה ברור מה המהלך המרכזי (התקרבות אוהבים, חקירת בלש) על מנת למקם אותו בסיפור, ואת הרבדים העמוקים יותר תתפור סביב זה.
דברים נוספים שניתן ללמוד מסדרות אינטרנט מצליחות הוא שפרק ממוצע נע בין 3 ל6 דקות ושעונה כוללת בין 6 ל8 פרקים. באופן כללי, לא קיים בית ספר טוב יותר לסדרות אינטרנט מאשר סדרות אינטרנט. זה גם מייצר אינסטינקט לגבי מה שנכון לעשות בתוכן מהסוג הזה וזה גם מאפשר להכיר את תרבות הרשת שבתוכה אתה פועל . סיפור אהבה שכולל את פייסבוק, בדיחה על angry birds או מחזמר שמורכב ממאש אפים ירגיש הכי בבית בתוך הרשת.
סדרות אינטרנט הן אחת מהצורות הנפוצות ביותר של תוכן ממומן, ותוכן ממומן הוא אחד הקטרים החשובים ביותר לקידום של האמנות הזו. אבל איך כותבים סיפור שיש בו פיסות נשמה של הכותב כאשר המממן הוא חברת חטיפים. הטיפ המשמעותי שלי הוא להתחיל את הכתיבה מקביעת הגבולות. תבין מהם הערכים של המפרסם (טבעיות, חדשנות, עממי וכו) אחרי שהבנת את הגבולות כתוב בתוכם סיפור מרגש. להתחיל מתסריט מעולה שנוצר באינטימיות החדר ואז לעבור איתו אצל מפרסם זה דרך בטוחה לייצר תסכולים.
התחלתי את הפוסט מזה שלתסריטאי יש כוח גדול יותר באינטרנט אבל עם כוח באה אחריות. כיוצר לרשת יש לך הרבה יותר שליטה על גורמים אחרים שקריטים להצלחת הסדרה שלך כמו הפצה וקידום זה לא משנה כמה התסריט שלך מבריק אם אין חשיבה מסודרת על איך לקדם אותו, אף אחד לא יראה אותו. למשל, אחד הדברים הנגישים והפשוטים ביוטיוב הוא הוספת כתוביות לסדרה. זה מגדיל את כמות הצופים שיכולים לצפות בתוכן שלך באלפי אחוזים.
אני אסיים בהבדל משמעותי נוסף בין המדיות שהופך את הכתיבה לסדרת אינטרנט ללא פחות ממרגשת. בניגוד לקולנוע או טלוויזיה או תאטרון שבהם כבר התנסחו כללי הכתיבה ומרווח הפעולה והנסיון של היוצר הוא יחסית מצומצם, הרי שבאינטרנט יש ליוצר הזדמנות היסטורית להיות הדור המייסד, זה שבודק, מעז, מנסה וכותב את החוקים של אמנות הכתיבה למדיום. בהצלחה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה