תולדות הקולנוע - חלק ב'

ריאליזם הפואטי

ז'אן ויגו 1905-1934[

ז'אן רנואר 1894-1979

לואיס בוניואל 1900 –1983

מרסל קרנה 1909

ז'אן קוקטו 1889 –1963

רנה קלייר.

סרטי הריאליזם הפואטי היו ביסודם דיוקן מטפורי של צרפת .סרטים רווים בסמליות לירית המקובלת בתיאטרון ובספרות אם כי היו ריאליסטים בעיצוב הדמויות והתפאורה ,סרטי הריאליזם הקפידו על המימזיס והגיעו ליכולת ליצור מציאות ריאליסטית של הוויה יום יומית קשה ומחוספסת.

הקולנוע הפואטי פועל מתחילתו של הסרט המדבר ועד מלחמת העולם השניה.

המפגש בין הסרט המדבר לסרט האילם קולנוע מול תיאטרון וספרות הוא זה היוצר את האיכות הפואטית.

ז'אן רנואר –בנו של הצייר אוגוסטו רנואר

רנואר הראשון שייצר על המסך דמויות אנושיות ,מורכבות ותלת ממדיות – לא עוד דמויות של טובים ורעים  רנואר יוצר אנשים פשוטים בעלי רגשות עמוקים .

רנואר יוצר משחק אמין ביותר הדגש הוא על המיזנצנה דבר שעומד בניגוד

גמור לקולנוע הרוסי הנשען על העלילה .

התאורה בסרטיו מזכירה את הציורים האימפרסיוניסטים – אמנם הסרט נעשה בשחור לבן אך האור והשתברותו במיוחד במקווי המים תחושת הנוף והטקסטורה של התמונה ,מעוררים תחושות דומות לאלה של הציור האימפרסיוניסטי. .

רנואר יוצר קולנוע אישי הקולנוע של רנואר חושף אמן אינידיוידואל ובאותה שעה הוא משקף את התרבות והחברה של תקופתו .

עפ"י רנואר "לואי לומייר היה גוטנברג נוסף  המצאתו הביאה לאסונות לא פחות מהפצת המחשבה באמצעות הספרים .את ההיסטוריה של הקולנוע ,ובמיוחד של הקולנוע הצרפתי ,במהלך חצי המאה האחרונה ,אפשר לסכם כמלחמת יוצר בתעשייה .

 ז'אן ויגו "לאטלנט "

זוג צעיר בראשית דרכו ,קשיי ההסתגלות זה לזה – בתחילה התרוממות רוח

של ההזדווגות ,ואחר כך הפגיעות הראשונות ,ההתמרדות ,הבריחה ההיתפיסות

ולבסוף השלמה הדדית . טריפו רואה בסרט חיבור בין הריאליזם לאסטטיזם

חיבור שהוא בין לדוגמא הניוריאליזם של ויסקונטי ו"הסרט עד כלות הנשימה"

חיבור בין הפכים היוצרים את השלם וכך משיגים את הפיוט ואת עוצמתו של הסרט.  

הריאליזם הפסיכולוגי-

הזרם האומנותי ששלט מסוף מלחמת העולם השניה ועד פריצתו של הגל החדש הצרפתי

זרם זה שם לעצמו לתרגם יצירות מופת ספרותיות לקולנוע. זרם זה זכה לאהדה רבה, אך מאמרי הביקורת של יוצרי הגל החדש חשפו את ריקנותו ונפיחותו של הזרם הפסיכולוגי טריפו מצא שמדובר ביצירות ששומרות נאמנות למקור הספרותי טריפו מצא פער איכותי בין היצירה הספרותית לקולנועית ומבחינתו הם חסרי ערך קולנועי .

בניגוד לריאליזם הפואטי שהביא ליצירות מופת שנשארו איתנו זמן רב.  

המעבר מראינוע לקולנוע – צ'ארלי צ'אפלין 1921 - 1952

המייצג את כניסתו של הסאונד, בסרטו של צאפלין "זמנים מודרניים" משנת 1936. -

דיבור הנווד –הנווד עצמו אינו מדבר הוא אילם עוד מתקופת הסרט האילם אולם בסוף הסרט כאשר הוא מחוייב לשיר אומרת לו בת זוגתו "תשיר, המילים לא חשובות" מה שקורה בסופו של דבר הוא שהנווד נשאר בלית ברירה ומתחיל לשיר ג'יבריש (הפעם הראשונה שצאפלין מדבר בסרט).

אפקטים – המכונות משמיעות קולות, קרקורי הבטן של אשת הכומר הממתינה בתור, עם רעשי הכלב והרדיו. זהו ניסיון של צ'אפלין לצור תקריב קולי שמאפשר להדגיש את האלמנטים השונים (לא בתקריב צילומי כי אם קולי).

דיאלוגים – הדיאלוגים בסרט נעשים תמיד עם מכשירי תיווך. צ'אפלין מנסה להראות את המפלצתיות של הטכנולוגיה דרך הסאונד, ודרך ניהולו של המנכ"ל בעזרת טלוויזיות ומכונות משוכללות.

ניצחון הרצון / לני ריפנשטאל (1935)

האידיאולוגיה הנאצית והשפעותיה

לני ריפנשטאל (ימח שמה) הייתה שחקנית מוכרת שהפכה לבימאית מפורסמת בגרמניה. היא כיכבה בסרטי פעולה שהתרחשו באלפיים השוויצרים. לאחר עליית הנאצים היא התבקשה ע"י היטלר שהעריץ את עבודתה הקולנועית לתעד את ועידת המפלגה הנאצית בנירנברג. לרשותה עמדו כעשרים צוותי צילום וגם לכל דרישותיה הטכניות עמדו מהנדסים וטכנאים. החידושים הטכנולוגים הרבים בסרט היו כתוצאה מהצוות שהיה לרשותה. עד היום דמותה נחשבת שנויה במחלוקת האם הייתה נאצית או לא, היא טענה שלא הייתה חברה במפלגה ויצרה את הסרטים כאומנות ולא באופן אידיאולוגי. אולם השירות שעשתה ריפנשטאל לאידיאולוגיה הנאצית באה לידי ביטוי עד היום בסרטים עכשיויים.      

לני ריפנשטאל

הסרט מבוסס על תיעוד ועידת המפלגה הנאצית בנירנברג ב- 1934, אך הוא אינו סרט דוקומנטרי במובן המקובל, שכן תכליתו הייתה תעמולתית - להציג את היטלר והתנועה הנאצית באופן מעורר הערצה, שיקנה להם תומכים נוספים בגרמניה וברחבי העולם. ספור הפקתו של הסרט, מבנהו, סגנונו ותכניו, ויותר מכל - השפעתו על התודעה ההיסטורית ביחס לנאציזם הם מקרה המבחן העיקרי שלפנינו.

בסרט ניצחון הרצון ישנם חידושים רבים של השפה הקולנועית:

1. עדשת הZOOM  - כדי לתת תחושה של עוצמה מתמונה של C.U. של פעיל במפלגה הנאצית אל עבר ההמון מאחוריו ומצדדיו היה צריך לפתח עדשה מיוחדת שתוכל ליצור אשליה אופטית של תנועה. בשביל הסרט פותחה עדשת הזום. 

2. זווית נמוכה – מכיוון שגובהו של היטלר היווה בעיה בצילום, הייתה חיבת ריפנשטאל לחשוב על צורה שבה היא מגביהה אותו. ע"י צילום מזווית נמוכה היא יצרה רושם של חוזק ובעצם חידשה ע"י שימוש זה בשפה הקולנועית. מאז השימוש בזווית נמוכה הוא כדי ליצור חוזק ועוצמה אצל הדמות המצולמת.

3. צילומי לילה – הנאצים ערכו תהלוכות לילה והשתמשו באש, זיקוקים ומדורות כדי ליצור תחושה של פולחן. כדי לתעד את כל זאת היה צריך לצלם בלילה אך חומר הגלם שהיה עד אז לא היה מספיק רגיש לקלוט אור חלש. בשביל הסרט פותח חומר גלם רגיש מספיק כדי ליצור את אותם צילומי לילה. מסרט זה יכלו לצלם בלילה אירועים שונים. 

4. תנועות מצלמה בסרט דוקומנטרי – מכיוון שתוכן הסרט היה משעמם היה צריך להעניק תחושה של פעולה שלא נפסקת. בזמן נאומו של היטלר וגבלס הזיזה ריפנשטאל את המצלמה על מסילה בתנועות של דולי, טרוולינג וטראק כדי ליצור עניין ולחזק את הנאומים בפעולה צילומית. כך נוצרה תחושה של עוצמה ואקשן לעלילת הסרט על הועידה.

   

ניצחון הרצון נחשב לסרט תעמולה מכיוון שבאים לידי ביטוי בו אלמנטים שונים של האידיאולוגיה הנאצית:

1. פולחן הפיהרר -  היטלר מצולם מזווית נמוכה. קולו נשמע בחוזק ובעת נאומו ישנה תנועת מצלמה איטית המחזקת את דיבורו. בסצנת נסיעת המכונית היטלר מצולם מהגב כאשר ידו סוגרת את הפריים מצד ימין. גבו של היטלר בפוקוס והאנשים המריעים לו אינם ממוקדים ובכך נוצר הרושם שהיטלר הוא החשוב וההמון הצוהל משני ומתחתיו בסולם החשיבות.

2. סדר עולמי חדש –  עקרון הסדר נראה בכל פריים בסרט. האלכסונים והקווים הישרים שנוצרים מהאנשים בתהלוכה או באוהלים מראה את הסדר החדש שמציבה גרמניה לכל העולם. החיילים עומדים בשורות ישרות, אלפי האנשים באיצטדיון עומדים במדויק בריבועים ברורים ומסודרים. כל ההמון עושה תנועות לפי סימן באותו זמן באותה צורה, כך מעצים הסרט את הסדר החדש שהרייך השלישי מציג. 

3. הגזע העליון – הסרט מעצים את דמותם של הגרמנים האריים כדי להראות את עליונותם על גזעים אחרים. בסיקוונס של המחנה של נערי ההיטלר יוגנד (תנועת הנוער הנאצית) מראים איך הם מתנקים, כדי לשמור על הגיינה, איך הם חסונים, חזקים ובריאים עם חזה חשוף, עושים משחקים להראות שהם בעצם הגזע הארי העליון.

סרטים שהושפעו מניצחון הרצון

הדיקטטור הגדול / צ'ארלי צ'אפלין (1940) -  בסרט זה לועג צ'אפלין להיטלר. בסצנת הנאום המפורסמת מחקה צ'אפלין לא רק את קולו והאינטונציה של היטלר, אלא גם את התפאורה. בניגוד לשאר הסרטים שהושפעו מנצחון הרצון, צ'אפלין מחקה במדויק במטרה להגחיך את עוצמתו של היטלר שבאה לידי ביטוי בסרט ניצחון הרצון. צ'אפלין מדבר בג'בריש אנגלית במבטא גרמני. הוא שותל מילים כמו שניצל, ומעוות מילים קיימות כמו "שטונק" מסריח באנגלית. הוא מוזג לעצמו מים ושם אותם במכנסיים באוזן ויורק מהפה. הוא צועק על המיקרופונים שמתכופפים, ישנה קריינות של תרגום שמעוותת את דבריו ובכך כל הסיטואציה נראית אווילית ומשעשעת בדיוק ההפך ממטרותיה של ריפנשטאל בבימויה את ניצחון הרצון.   

 מלך האריות /    (1994) – הסרט של דיסני קיבל ביקורות נוקבות על השימוש באלמנטים פאשיסטים בסצנת השיר של סקאר. אותה סצנה שבה מתכנן דודו של סימבה להרוג את אביו לה הגיבור מופאסה המלך השולט אשר הוא אחיו של סקאר, מאוירת באופן דומה מאוד לניצחון הרצון. בתחילת השיר מופיע סקאר מתוך עשן כפי שהיטלר הגיח מהשמים במטוסו בתחילת הסרט. לאחר מכן סקאר עומד על צוק ומאחוריו כאילו חרוט בצוק דמות של נשר כמו הסמל הנאצי שהיה מעל לראשו של היטלר בסרט. זווית הצילום של סקאר בשיר היא מזווית נמוכה, הצבועים כמו חייליו צועדים בחיקוי לצעדי ההליכה של החיילים הנאצים. לבסוף כל השיר מלוה באש ותמרות עשן כמו הסיקוונס בו מראה ריפנשטאל בסרט את הצעדות עם המדורות והזיקוקים של מפגן הכוח הנאצי.   

מאמר מאת : 

יונתן פריזם, רון אפטר וגילעד קובי