יום בחיי ניצב

מאמר מאת: אייל שבירו-cinematalk

יום בחיי ניצב

 

בשיטוט קל בפייסבוק נתקלתי בהודעה כי חברת ההפקה של "הומלנד 2" בישראל מחפשת גברים מסוקסים, בעלי חזות קשוחה לתפקיד ניצב כשוטר לבנוני בצילומי העונה השנייה של הרימייק לחטופים הישראלי- הומלנד מבית HBO. כמובן שהפרמטרים התאימו בול J

את המסרון הלקוני להתייצב ביום הנתון בשעה תשע ברכבת מרכז קיבלתי בהקלה. לא צריך לקום השקם כפי שנהוג.קצת קל"ב. בשעה היעודה התייצבתי בנק' איסוף ובו המתין אוטובוס כשעליו עלו ערב רב של טיפוסים בהכרזה שהנה "נוסעים לנתב"ג לצילומים". ממש טיול שנתי של חטיבת ביניים. מסתבר שרובם המוחלט של הניצבים מכירים אחד את השני מימים ימימה מהפקות שונות ומשונות ולכן ניסיתי ככה להקשיב מה אומרים. כאשר הגענו לשדה, הובלנו לטרמינל 1 הנטוש ברובו ובכניסה המתינו לנו מוניות מרסדס ישנות עם לוק ערבי. ג'יפ לבנוני צבאי ועוד רכבים מוסווים. בחניון האחורי לטרמינל היכן שפעם היה מתחם המוניות וה-VIP כבר המתינו 7-8 טריילרים עמוסים בציוד צילום, תלבושות ומה לא. לצידם עמדו 2 קראוונים מפוארים, מן הסתם של השחקנים הראשיים (עליהם בהמשך).

צילום:אייל שבירו

לאחר שחתמנו על מסמך ההפקה התפזרנו כ-150 ניצבים לפינות הטרמינל. הקבוצות וה"חבורות" מיד הסתודדו וכך היה קל לזהות מי עם מי ומי נגד מי. כל נושא הניצבים הוא תחת מס' מלהקים ולכן היה בתחילה למי שמסתכל מהצד כסוג של כאוס ובלילה. המלהקות הצעירות הסתובבות כפורפרה מנסים לענות ולארגן דברים לאנשי צוות מוטרדים. פינת הקפה היה משהו מרענן, רק חבל שלא הרתיחו את המים קודם והביאו קרטוני חלב שהתברר כמוצר מאוד נדרש. ניחא. כשקרטון הכריכים הגיע החלה התנפלות שהזכירה לרגעים את ההתנפלות בתאילנד אחרי הצונאמי כשכוחות האו"ם הצניחו אספקה. לי למשל לא נשאר כריך וגם לא למס' לא קטן של אנשים. בהמשך היום הארוך הבנו שמס' אנשים אפילו החביאו מס' כריכים בתיקיהם. פויה!

אני כאן משמאל

הרגע הבאמת מגניב הוא כאשר המלהקות מתחילות לברור באנשים, בעיקר את אלו שאין להם תפקיד מוגדר מראש ומכניסים אותם לאוהל ההלבשה. זוגות זוגות נכנסו הניצבים בבגדי החול שלהם ויצאו כעבור דק' לא מעטות כשהם לבושים ונראים כמציאות הזוייה. שני מגודלים שנראו לי בתחילה כאחים אוטיסטים יצאו כטייסים לבנונים בלוק מרשים. נערות צעירות ולבושות במיטב האופנה יצאו כשהן לבושות ברעלה צבאית והשקיטו מיד את הליבידו. רוב התימנים והמזרחים שנראו כאילו באו מהשוק יצאו כשייחים עתירי ממון מהמפרץ ואז הגיע התור של החברה הקשוחים ואני בתוכם שהולבשו בבדי צבא ומשטרה לבנונית. למעמן האמת, כמו שנראינו לפני גם אחרי אף אחד לא שם לב לשינוי.

לאחר שלוש שעות כמעט בחום המעצבן סוף סוף קיבלנו קיו להיכנס למתחם הצילומים בטרמינל שכמי שעבד שנים רבות במתחם לא זיהה את השינוי הקוסמטי שהפך את הטרמינל לשדה תעופה לבנוני עם כל הדקורציה המתאימה. הסט צילום והציוד היה נראה באמת מרשים. בפינת הטרמינל הוקם חפ"ק ובו מוניטורים רבים שם התמקמו הבימאי (האמריקאי) ע.הבימאי (האמריקאי) ועוד צוות חו"ל קצר, ומסביב הצוות הישראלי שהפכו ליותר מסוג של מתורגמנים ופחות פרודקטיביים. בהחלט הרגשנו חו"ל, הן מפאת המקום והן מסוג האנרגיה שהאמריקאים הנחילו. הדבר היחיד שממש צרם לי באוזן היה ע.הבמאי הישראלים שמלבד להשתיק את הצוות ב "ששששש...." ברוטינה לא עשו הרבה. ע. הבימאי האמריקאי (וסליחה, אין לי מושג שמות) התגלה כאדם חביב, שהסביר לצוות הניצבים כי אנחנו אומנם 150 איש אך בפועל נראה בפריים כ400 ויותר. לכן עלינו להישמע להוראות ושוב."לא לדבר"!

החזרות הראשונות לסצנה החלו והיה מרענן לשם שינוי לבצע מהלך. אני הייתי אמון על פטרול ברחבת הטרמינל לבחון את התיירים הנכנסים ובתוכם השחקנית קלייר דאיינס ומנדי פטיומקין האגדי. לאחר החזרות נכנסו השחקנים ההוליוודים לטרמינל ואז החלו הצילומים עצמם. כל אחד מהצותי צילום יד בדיוק היכן הוא ממוקם ומה עליו לעשות. דווקא את סדר התנועה וההעמדות של הניצבים אילתרו לא מעט. לא מעט טייקים עברו וסיימנו את הסצנה. אבל אז פשוט העבירו עמדת צילום למיקום אחר וצילמו שוב כאשר ההוראה היחידה שקיבלנו היה "מקום ראשון כולם" ( דהיינו לחזור לנק' ההתחלה בה הועמדנו) וששששש...המפורסם.

אין ספק שהצילום במצלמת סטדיקאם הייתה המרתקת מכולם. כאשר סצנה שגרתית של ביקורת דרכונים מלווה צלם סטדי ו200 איש מכרכרים סביבו. כאשר העמדות הסתיימו וכולם היו מאושרים. יצאנו לטרמינל צידי לארוחת צהריים. אני לפחות הייתי רעב.

את השולחנות חילקו בהפרדה מוחלטת של הצוות לניצבים, סוג א' וסוג ב'. ניצבים רבים התלוננו שאנשי ההפקה בחנו מי לקח מה וכמה אבל סה"כ היה ארוחה משביעה.

לאחר ההפסקה. יצאנו לצילומי חוץ כאשר צוות ההפקה נאבק במוניות הישנות ומנסה להניעם בכל מחיר. הניצבים הונחו לשוטט במתחם כאנשים רגילים בזמן שקלייר יוצאת לבקש מונית. למזלנו נערת המים החביבה עשתה עבודתה נאמנה וחילקה מים ואפרטיף מדי פעם בפעם.להקל על ההמתנות הממושכות.כאשר הסתיימו הצילומים שמחנו לשמוע שהסצנה האחרונה תצולם בטרמינל הממוזג ולא בחוץ. שם כבר הייתה אוירה של סיום קורס, וכולנו הרגשנו שהנה מתקרב סיומו של יום פורה. לאחר שמנדי סיים את ביקורת הגבולות בסצנה האחרונה ואני שם לב שרוב הניצבים כבר חסרי סבלנות וממאנים לעמוד היכן שאנשי ההפקה מבקשים מהם. לכן כשהבמאי קורא CUT  מיד כל הנוכחים בסט מצטופפים במעגל ומוחאים כפיים. סיום ליום הצילומים האחרון בישראל.

* הרגע הכי זכור ומתוק בכל היום היה כשמדי פטיומקין (סול ברנסטיין) מוקף כאמור בכל הצוות במעגל מתחיל בשירת "לכובע שלי שלוש פינות..." כולל הדגמה והדיסטנס נשבר\ וכולם נראים כ shiny Happy Pepole.

נתראה ביום הצילומים הבא. אולי.