יום רביעי, 2 במאי 2012

הנרטיב (סיפר) - בסיס הסיפור הקולנועי


המושג "נרטיב" מקורו בלטינית ומשמעותו בעברית "סיפר". זוהי מילה מופשטת שהפירוש המסתתר מאחוריה הוא סיפור המסופר מנקודת מבט אישית-סובייקטיבית.

יש מי שרואה בנרטיב מושג רחב יותר - סיפור של קבוצה בעלת מכנים תרבותיים-היסטוריים רחבים. מתוך כך כיום נוהגים לחקור את השונה והשווה בין נרטבים שונים של קבוצות שונות. הנרטיב נוצר מתוך זווית ראייה אישית ממוקדת. מתוך כך נובע שבנרטיב יש פרשנות אישית של המספר לגבי סיפורו.

בקולנוע לעובדה זו יש משמעות מרתקת, כיוון שאת הסיפור הקולנועי מספר לכאורה יותר ממספר אחד. הראשון הוא כמובן התסריטאי, המביא מבעד לתסריט את הנרטיב שהוא יצר. השני הוא הבמאי, העוסק בפרשנות של הנרטיב הכתוב, ותרגומו ליצירה קולנועית בעלת נרטיב נוסף או שונה. אפשר להרחיק לכת ולחשוב גם על תפקידיהם של השחקנים, הצלם והעורך בפרשנות האישית על הנרטיב, היוצרת נרטיב משל עצמם. זו נקודה למחשבה...

נבדיל בין המושגים סיפור המעשה, העלילה, הנרטיב. 

סיפור המעשה, שהוא ה- story , מכיל את העלילה, והוא סך כל המאורעות המתחילים בנקודה מסוימת ובעלי היגיון ברור של התפתחות עד לסופו.

העלילה היא הארגון האמנותי של סיפור המעשה. הכותב, ולאחר מכן הבמאי, בוחרים את נקודת ההתחלה, יוצרים את ההקשרים בין הגיבורים ובין סביבתם, את משך הזמן של האירועים, את משך הופעתם ואת חזרת "הנושא המוביל". העלילה היא יצירת ההיגיון התודעתי (קוגניטיבי) אצל הצופה.
ההנחה שלנו כקהל צופים היא שללוח הזמנים יש השפעה על הפעולות המשפיעות על התקדמות העלילה.

הנרטיב הוא סיפור הנמסר על-ידי אחד הגיבורים. מתוך כך לגיבור המספר יש אפשרויות בחירה מה לספר ומה לא לספר, מה להדגיש ומה להצניע. יותר מכך, הוא אינו חייב בסדר זמנים. הגיבור המספר בקולנוע יכול להתחיל את הסיפור מהסוף להתחלה, כמו בסרט "ממנטו"  , או להשתמש בפלאש-בקים,

לנרטיב יש תפקיד נוסף בסיפור הקולנועי, והוא השיקוף (רפלקסיביות) בין הגיבורים, המכונה גם "אפקט המראה". הדרך שבה כל אחד מהגיבורים בוחר לספר את הסיפור משקפת את תכונותיו האישיות, התרבותיות והחברתיות, מול הגיבור האחר, המספר את אותו סיפור מנקודת מבטו הוא, רק עם מגוון תכונות ונקודת-מבט שונה.

נביא דוגמה שלא מעולם הקולנוע, אלא מההיסטוריה: העובדות ההיסטוריות על עבדות השחורים בארצות-הברית ידועות, אלא שהנרטיב של השחורים יהיה שונה בתכלית מזה של הלבנים. דבר דומה אפשר לומר גם על האינדיאנים.
בסיפור הקולנועי לא פעם קיימים מספר נרטבים.

לדוגמה, ביצירת המופת הקולנועית Rashômon "רשומון" של הבמאי היפני אקירה קורסאווה,



לכל אחת מהדמויות בסיפור הקולנועי יש נרטיב משלה, המספר אותו אירוע של רצח. הסרט מבוסס על סיפוריו הקצרים של הסופר היפני רינוסקה אוקטאגאווה. במרכז העלילה פרשת רצח, ושלושה עדים, שכל אחד מהם מתאר את הרצח מנקודת מבטו האישית, השונה לחלוטין מזו של חבריו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה