יום בחיי ניצב

מאמר מאת: אייל שבירו-cinematalk

יום בחיי ניצב

 

בשיטוט קל בפייסבוק נתקלתי בהודעה כי חברת ההפקה של "הומלנד 2" בישראל מחפשת גברים מסוקסים, בעלי חזות קשוחה לתפקיד ניצב כשוטר לבנוני בצילומי העונה השנייה של הרימייק לחטופים הישראלי- הומלנד מבית HBO. כמובן שהפרמטרים התאימו בול J

את המסרון הלקוני להתייצב ביום הנתון בשעה תשע ברכבת מרכז קיבלתי בהקלה. לא צריך לקום השקם כפי שנהוג.קצת קל"ב. בשעה היעודה התייצבתי בנק' איסוף ובו המתין אוטובוס כשעליו עלו ערב רב של טיפוסים בהכרזה שהנה "נוסעים לנתב"ג לצילומים". ממש טיול שנתי של חטיבת ביניים. מסתבר שרובם המוחלט של הניצבים מכירים אחד את השני מימים ימימה מהפקות שונות ומשונות ולכן ניסיתי ככה להקשיב מה אומרים. כאשר הגענו לשדה, הובלנו לטרמינל 1 הנטוש ברובו ובכניסה המתינו לנו מוניות מרסדס ישנות עם לוק ערבי. ג'יפ לבנוני צבאי ועוד רכבים מוסווים. בחניון האחורי לטרמינל היכן שפעם היה מתחם המוניות וה-VIP כבר המתינו 7-8 טריילרים עמוסים בציוד צילום, תלבושות ומה לא. לצידם עמדו 2 קראוונים מפוארים, מן הסתם של השחקנים הראשיים (עליהם בהמשך).

צילום:אייל שבירו

לאחר שחתמנו על מסמך ההפקה התפזרנו כ-150 ניצבים לפינות הטרמינל. הקבוצות וה"חבורות" מיד הסתודדו וכך היה קל לזהות מי עם מי ומי נגד מי. כל נושא הניצבים הוא תחת מס' מלהקים ולכן היה בתחילה למי שמסתכל מהצד כסוג של כאוס ובלילה. המלהקות הצעירות הסתובבות כפורפרה מנסים לענות ולארגן דברים לאנשי צוות מוטרדים. פינת הקפה היה משהו מרענן, רק חבל שלא הרתיחו את המים קודם והביאו קרטוני חלב שהתברר כמוצר מאוד נדרש. ניחא. כשקרטון הכריכים הגיע החלה התנפלות שהזכירה לרגעים את ההתנפלות בתאילנד אחרי הצונאמי כשכוחות האו"ם הצניחו אספקה. לי למשל לא נשאר כריך וגם לא למס' לא קטן של אנשים. בהמשך היום הארוך הבנו שמס' אנשים אפילו החביאו מס' כריכים בתיקיהם. פויה!

אני כאן משמאל

הרגע הבאמת מגניב הוא כאשר המלהקות מתחילות לברור באנשים, בעיקר את אלו שאין להם תפקיד מוגדר מראש ומכניסים אותם לאוהל ההלבשה. זוגות זוגות נכנסו הניצבים בבגדי החול שלהם ויצאו כעבור דק' לא מעטות כשהם לבושים ונראים כמציאות הזוייה. שני מגודלים שנראו לי בתחילה כאחים אוטיסטים יצאו כטייסים לבנונים בלוק מרשים. נערות צעירות ולבושות במיטב האופנה יצאו כשהן לבושות ברעלה צבאית והשקיטו מיד את הליבידו. רוב התימנים והמזרחים שנראו כאילו באו מהשוק יצאו כשייחים עתירי ממון מהמפרץ ואז הגיע התור של החברה הקשוחים ואני בתוכם שהולבשו בבדי צבא ומשטרה לבנונית. למעמן האמת, כמו שנראינו לפני גם אחרי אף אחד לא שם לב לשינוי.

לאחר שלוש שעות כמעט בחום המעצבן סוף סוף קיבלנו קיו להיכנס למתחם הצילומים בטרמינל שכמי שעבד שנים רבות במתחם לא זיהה את השינוי הקוסמטי שהפך את הטרמינל לשדה תעופה לבנוני עם כל הדקורציה המתאימה. הסט צילום והציוד היה נראה באמת מרשים. בפינת הטרמינל הוקם חפ"ק ובו מוניטורים רבים שם התמקמו הבימאי (האמריקאי) ע.הבימאי (האמריקאי) ועוד צוות חו"ל קצר, ומסביב הצוות הישראלי שהפכו ליותר מסוג של מתורגמנים ופחות פרודקטיביים. בהחלט הרגשנו חו"ל, הן מפאת המקום והן מסוג האנרגיה שהאמריקאים הנחילו. הדבר היחיד שממש צרם לי באוזן היה ע.הבמאי הישראלים שמלבד להשתיק את הצוות ב "ששששש...." ברוטינה לא עשו הרבה. ע. הבימאי האמריקאי (וסליחה, אין לי מושג שמות) התגלה כאדם חביב, שהסביר לצוות הניצבים כי אנחנו אומנם 150 איש אך בפועל נראה בפריים כ400 ויותר. לכן עלינו להישמע להוראות ושוב."לא לדבר"!

החזרות הראשונות לסצנה החלו והיה מרענן לשם שינוי לבצע מהלך. אני הייתי אמון על פטרול ברחבת הטרמינל לבחון את התיירים הנכנסים ובתוכם השחקנית קלייר דאיינס ומנדי פטיומקין האגדי. לאחר החזרות נכנסו השחקנים ההוליוודים לטרמינל ואז החלו הצילומים עצמם. כל אחד מהצותי צילום יד בדיוק היכן הוא ממוקם ומה עליו לעשות. דווקא את סדר התנועה וההעמדות של הניצבים אילתרו לא מעט. לא מעט טייקים עברו וסיימנו את הסצנה. אבל אז פשוט העבירו עמדת צילום למיקום אחר וצילמו שוב כאשר ההוראה היחידה שקיבלנו היה "מקום ראשון כולם" ( דהיינו לחזור לנק' ההתחלה בה הועמדנו) וששששש...המפורסם.

אין ספק שהצילום במצלמת סטדיקאם הייתה המרתקת מכולם. כאשר סצנה שגרתית של ביקורת דרכונים מלווה צלם סטדי ו200 איש מכרכרים סביבו. כאשר העמדות הסתיימו וכולם היו מאושרים. יצאנו לטרמינל צידי לארוחת צהריים. אני לפחות הייתי רעב.

את השולחנות חילקו בהפרדה מוחלטת של הצוות לניצבים, סוג א' וסוג ב'. ניצבים רבים התלוננו שאנשי ההפקה בחנו מי לקח מה וכמה אבל סה"כ היה ארוחה משביעה.

לאחר ההפסקה. יצאנו לצילומי חוץ כאשר צוות ההפקה נאבק במוניות הישנות ומנסה להניעם בכל מחיר. הניצבים הונחו לשוטט במתחם כאנשים רגילים בזמן שקלייר יוצאת לבקש מונית. למזלנו נערת המים החביבה עשתה עבודתה נאמנה וחילקה מים ואפרטיף מדי פעם בפעם.להקל על ההמתנות הממושכות.כאשר הסתיימו הצילומים שמחנו לשמוע שהסצנה האחרונה תצולם בטרמינל הממוזג ולא בחוץ. שם כבר הייתה אוירה של סיום קורס, וכולנו הרגשנו שהנה מתקרב סיומו של יום פורה. לאחר שמנדי סיים את ביקורת הגבולות בסצנה האחרונה ואני שם לב שרוב הניצבים כבר חסרי סבלנות וממאנים לעמוד היכן שאנשי ההפקה מבקשים מהם. לכן כשהבמאי קורא CUT  מיד כל הנוכחים בסט מצטופפים במעגל ומוחאים כפיים. סיום ליום הצילומים האחרון בישראל.

* הרגע הכי זכור ומתוק בכל היום היה כשמדי פטיומקין (סול ברנסטיין) מוקף כאמור בכל הצוות במעגל מתחיל בשירת "לכובע שלי שלוש פינות..." כולל הדגמה והדיסטנס נשבר\ וכולם נראים כ shiny Happy Pepole.

נתראה ביום הצילומים הבא. אולי.

מילון מונחים בצילום קולנועי

מונחים בסיסיים

• פריים ( Frame)  - מסגרת הצילום. תמונה בודדת מתוך סרט. הגבולות של המרחב המצולם שיראו על המסך.  
• שוט ( Shot) -  קטע סרט רצוף. רצף של פריימים הנעים במהירות של 1/24 לשנייה מרגע הצילום עד לחיתוך.
• טייק ( Take) -  צילום רציף אחד של שוט מתוכנן מזווית מסוימת. בזמן הצילומים מצלמים את אותו שוט מספר טייקים עד לתוצאה הרצויה.
• טייק ארוך ( Long Take) - מכונה גם שוט סיקוונס, שוט ארוך ורציף במיוחד הנמשך זמן רב וכולל תנועת מצלמה מסובכת שיכולה לכסות גם סצנה שלמה.
• סצנה ( Scene) - יחידה נרטיבית (עלילתית) בתוך הסרט המתרחשת באותו המקום ובאותו הזמן.
• פוקוס ( Focus) - מיקוד-חדות התמונה,חדה מאוד או מטושטשת ( Out of focus).
• סלייט ( Slate) נקרא גם קלאפפר, הלוח עליו רושמים את מס' הסצנה ומס' השוט כדי לבצע סינכרון לשימוש בעריכה.

גדלי פריימים

• (X.L.S ( EXTREME LONG SHOT - צילום של דמות מרחוק או צילום נוף רחב.
• (L.S ( LONG SHOT - צילום דמות כאשר גבולות הפריים תוחמים את גופה. נותן ריחוק
• (M.L.S ( MEDIUM LONG SHOT - נקרא גם American Shot, צילום דמות מהברכיים עד הראש.
• (M.S (MEDIUM SHOT  - צילום דמות מהמתנים עד הראש. מעניק נייטרליות לדמות .
• (M.C.U  (MEDIUM CLOSE UP - צילום דמות מהחזה עד הראש.
• (C.U  (CLOSE-UP -  תקריב, צילום ראש . נותן רגש
• )  X.C.U - צילום חלק מהגוף והתמקדות עליו.  EXTREME CLOSE UP
•  (F.S  (FULL SHOT - שוט מלא של חפץ.
• (T.S  (TWO SHOTS - צילום של שני אנשים. בד"כ מצרפים את גודל הפריים כגון:. T.C.U
• (G.S  (GROUP SHOT - צילום שלושה אנשים ויותר.

• מאסטר ( Master Shot) - צילום כל הסצנה מזוית אחת - יכולה לשמש להשלמות בעריכה.
• Establishing Shot - שוט הממקם ( פתוח או בתנועה) את הסצנה באזור ההתרחשות.

X.L.S - Extreme Long Shot

T.S  - Two Shot

עדשות

long shot lens

• עדשה רחבה - עדשה הנותנת תחושת רוחב, ניתן לצלם בה תמונה רחבה, בדר"כ משמשת לצילום L.S.

narroe lens

• עדשה צרה - עדשה הנותנת תחושה צרה וניתן לצלם בה תמונה מצומצמת בד"כ משמשת ל C.U.

Fisheye lens

• עדשת עין הדג - עדשה רחבה מאוד המעוותת את התמונה ונותנת תחושה עגולה. ניתן לצלם בה שוטים רחבים במיוחד.

תנועות מצלמה

חצובה - מתקן  אשר עליה מרכיבים את המצלמה כדי שתהיה יציבה


תנועות בהן החצובה מקובעת אך המצלמה נעה:

Pan - ימינה/שמאלה - תנועה אופקית של המצלמה כאשר היא מונחת על החצובה.


Tilt - למעלה/למטה - תנועה אנכית של המצלמה על החצובה.


Zoom - קדימה/אחורה - תנועה הנוצרת דרך תנועת העדשות בתוך המצלמה וגורמת לתחושת התקרבות ואו התרחקות.




תנועות בהן המצלמה נעה באמצעות גופו של הצלם:


כתף - סחיבת המצלמה בכתף תוך כדי צילום.כאשר סגנון הצילום הוא "רועד" או "נושם" כלומר מרגישים שהמצלמה נעה בעקבות נשימתו של הצלם ואיננה יציבה. משמש בעיקר למרדפים, ל-POV ולתחושת ריאליזם.


סטדיקאם ( StedyCam) -  הוא מכשיר לייצוב מצלמה, אשר המצלמה מבודדת מכנית מתנועת המפעיל, מאפשר צילומים חלקים מאוד גם כאשר המפעיל נע במהירות על משטח מחוספס. המפעיל לובש רתמה (אפוד) המחובר לזרוע מכנית זה מחובר על ידי מוט ברזל המאוזן עם משקולות המצלמה בקצה אחד משקל שכנגד בקצה השני. משקל הייצוב שכנגד מונע את התנועות הקטנות של הגוף. כאשר המפעיל מצלם ידיו לא נוגעות במצלמה רק בזרוע עם לחיצות על הזרוע לכיון הצילום המבוקש יש לו מסך קטן בכדי לראות את הצילום והפוקוס בדרך כלל נשלט מרחוק בצורה אלחוטית. עבור צילום מזויות נמוכות ניתן לסובב את הסטאדיקאם למצב נמוך.


תנועות בהן החצובה נעה על מסילה:


Follow - תנועה כללית, כאשר הכוונה שהמצלמה עוקבת אחר הדמות.
Track ( סיבוב) - תנועה סיבובית העוקבת אחר הדמויות במעגל.
Travelling (ימינה/שמאלה) - המצלמה על עגלה עוקבת במקביל לדמות.

Pedestal ( למעלה/למטה) - תנועה אחידה כמו במעלית כאשר המצלמה על גבי מתקן המעלה ואו מוריד אותה בצורה חלקה.

Dolly ( קדימה אחורה) - עגלה אשר עליה המצלמה הנעה לפנים או לאחור ( כמו נסיעת רכבת).

Crane (עגורן) - מצלמת רחף הנשלטת ע"י מחשב ומסוגלת לשלב את כל תנועת המצלמה האפשריות.

זוויות צילום

שם הזווית נקבע ע"פ מיקום המצלמה.(אם למשל המצלמה נמצאת למעלה היא מכונה זוית גבוהה)

• זוית נמוכה ( Low Angel) - זווית נמוכה בה הדמות נראית גדולה ומאיימת.
• זוית רגילה ( Normal View) - זוית רגילה המראה את הדמות ללא הבעת דעה. הדמות מוצגת מגובה העיניים שלה.( אם הדמות יישנה, ישובה וכו המצלמה תהיה בגובה שלה)
• זוית גבוה ( High Angel) - זוית גבוהה בה הדמות נראית קטנה וחלשה.
• זוית מוזרה ( Strange Angel) - זוית המעוותת את המציאות.
• מבט הציפור ( Bird Eye) - זוית המצלמת ממעוף הציפור ( בדר"כ ע"י שימוש במסוק).
• מעבר לכתף ( Over Shoulders O/S)  - צילום דמות מעבר לכתף של בן שיחה. סוג צילום שמאפשר לשמר את הקשר בין הדמויות, ולאפיין את המרחק בניהן. פריים כזה נותן קשר עין עם אחת מהדמויות אך משמר את השניה בתמונה.

איך לקדם תסריט

מאת עדן גוריון 

קודם כל חשב לדעת שהדבר הכי חשוב כדי להצליח כתסריטאי הוא כישרון. אם אין לכם את זה אין לכם מה להמשיך לקרוא. אבל, כישרון אינו מספיק, העולם מלא באנשים מוכשרים נורא שלא הגיעו לשום מקום כי לא ידעו איך לקדם את עצמם כמו שצריך, או שלא היו להם קשרים או שפשוט נשברו מוקדם מדי מכמות הסירובים האדירה שקיבלו. לכן חשוב מאד להתמיד ולא לוותר לעצמכם אם לא בא לכם לעשות את העוד שיפור לדראפט או שלא בא לכם לשלוח את הרעיון שלכם בפעם המאה רק כדי לקבל עוד "לא". חייבים להמשיך עם הראש בקיר, אבל יש כמה דברים שכדאי לעשות שאם הם יצליחו הם יעזרו קצת לקיר להיסדק או אולי אפילו ישברו אותו לחלוטין.

קרנות ? בישראל קיימות מספר קרנות מרכזיות שחלקם אף נותנות מענקים לא רק לתסריטים מלאים במטרה להפכם לסרטים אלא אף נותנות מענקי פיתוח. מענק פיתוח יכול להגיע לכמה עשרות אלפי שקלים ולא צריך להגיד תסריט מלא כדי לקבלו אלא רק סינופסיס מורחב. אם יש לכם סינופסיס או תסריט מומלץ מאד להגישם בכל מועד הגשה של אחת הקרנות, ומי יודע, אולי מישהו שם יאהב את זה ותקבלו כסף. הקרנות המרכזיות בארץ המעניקות תמיכה לקולנוע עלילתי הינן:
קרן הקולנוע הישראלי ? הקרן הגדולה ביותר, מעניקה תמיכה לסרטים במסלולים שונים, כמו גם מענקי פיתוח.
פרויקט הקולנוע (קרן רבינוביץ') ? הקרן השנייה בגודלה. מעניקה גם כן תמיכה לסרטים ומענקי פיתוח. נוטה לתמוך בפרויקטים ניסיוניים יותר.
הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה ? תומכת בעיקר בקולנוע דוקומנטרי אך גם בדרמות קצרות.
קרן מקור ? תומכת בדרמות בודדת.
קרן אלי גלפנד ? תומכת בסרטים קצרים.
קרן סנונית ? תומכת בסרטי סטודנטים
קרן גשר ? תומכת בסרטים ארוכים וקצרים התורמים לגיוון חברתי
קרן אביחי ? תומכת בסרטים ארוכים וקצרים התורמים לפיוס בין חלקי העם.
קרן אמריקה ישראל ? נותנת מלגות לסטודנטים לקולנוע.

למידע נוסף על הקרנות מומלץ לבדוק את ארכיון הכתבות של "בידור ובמה", שם קיימת כתבה מפורטת מאד על הקרנות השונות. הבעיה עם רוב הקרנות האלו היא שבמקרים רבים אתם מתמודדים מול יוצרים מוכרים ומוכחים שצריכים גם הם את הכסף ולכן, אם אין לכם ניסיון, בקבלת מענק פיתוח הסיכוי שלכם הוא לא רב ובקבלת תמיכה בתסריט הסיכוי הוא אפסי. כדי להגדיל את הסיכוי לקבל את התמיכה מומלץ מאד לחבור אל חברת הפקה כלשהי לפני הגשת הבקשה.

חברות הפקה ? אלו המקומות שבסופו של דבר יגרמו לרעיון שלכם להתממש. מומלץ מאד לעבור על רשימת חברות ההפקה ולדעת איזו חברה מתעסקת במה. יש חברות שעושות בעיקר טלוויזיה, יש שעושות בעיקר קולנוע ויש שמתעסקות רק בסרטי פרסום ותדמית ולא יכולות לעזור לכם.
אחרי שראיתם אילו חברות מתאימות לרעיון שלכם, תתחילו לשלוח אותו לכל חברות ההפקה שעשויות להתעניין בו. ככל שתנסו יותר מקומות כך יגדל הסיכוי שלכם שמישהו יתעניין.

קיימות כמה דרכים להעברת הרעיון או התסריט שלכם לחברות:
הגעה ? אפשר להגיע אל המשרד ולתת את הדפים למזכירה כדי שתעביר למי שאמור לקרוא אותם.
שליחה בדואר ? במקרה זה כדי להתקשר ולבדוק שהדפים התקבלו.
שליחה במייל ? במקרה זה כדאי להתקשר קודם כדי להודיע שאתה שולח. אפשר פשוט להגיד משהו כמו "שלום, שמי ישראל ישראלי ויש לי רעיון / תסריט לתכנית שעשויה לעניין אתכם, אני מעוניין לשלוח אליכם במייל, למי לשלוח ?"

את כתובות ומספרי הטלפון של החברות ניתן למצוא במדריך "בידור ובמה", או ב"יומן הקולנוען" אותו ניתן להשיג באיגוד המפיקים, או באתר האינטרנט של איגוד המפיקים שם רשומים כל משרדי ההפקה החברים באיגוד.
אבל, לפני שאתם עושים את כל זה כדאי מאד לעשות שמירת זכויות.

שמירת זכויות ? במקרה של תסריט שלם אין לכם הרבה מה לדאוג אך במקרה של סינופסיס או רעיון כדאי מאד לשמור את הזכויות עליו כדי שלא יגנבו אותו. דרך אחת היא לשלוח לעצמכם אותו בדואר עם חותמת ותאריך אך זו אינה דרך שמבטחת אתכם לחלוטין ופעמים רבות ניתן לעקוף אותה. עוד אפשרות היא שמירת הרעיון אצל עו"ד, שהיא גם הכי יקרה, מה שמשאיר את הדרך המומלצת של שמירה באיגוד התסריטאים. האיגוד מציע אפשרות שמירה לכמה שנים במחיר נמוך משמעותית מכל עו"ד ונותן את האפשרות גם לכאלו שאינם חברי האיגוד (אם כי חברי האיגוד מקבלים הנחה משמעותית) 

גופי שידור ? במקרה של תוכניות טלוויזיה, לפעמים זה רעיון טוב לפנות לגופי השידור עצמם ולא לעבור דרך חברות ההפקה. לפעמים "קשת", "רשת" ערוץ 10 או אחד הערוצים האחרים מחפשים חומרים מסוימים והרעיון שאתם תציעו להם יהיה בדיוק מה שהם מחפשים. במקרים אלו כדאי להעביר להם את הרעיון או התסריט באותה דרך בדיוק בה יש להעבירו לחברות ההפקה, אם זה הגעה, דואר או מייל. במקרים רבים גופי השידור מקבלים חומרים רק דרך חברות ההפקה אולם בכל זאת מדובר בדרך פעולה שכדאי לנסות.

טאלנטים ? עוד דרך טובה לקדם את הרעיון שלכם הוא להצמיד אליו טאלנט ? שחקן, בדרן, או במאי מפורסם שיאמין בו ויעזור לכם לדחוף אותו קדימה כדי שיוכל לקחת בו חלק. זו שיטה מומלצת במיוחד משום שבתעשיית הטלוויזיה בארץ רוב הכוח נמצא בידי הטאלנטים וכיד להרים תוכנית כדי מאד שיהיה טאלנט מצורף. במקרה של סרט קולנוע כדאי מאד להשיג במאי, אם כי גם שחקן מפורסם יכול לעזור. כמובן שכל זה לא מבטיח שתצליחו להרים את הפרויקט. שוק הקולנוע והטלוויזיה בארץ זרוע בגופותיהם של פרויקטים שטאלנטים שונים נלחמו עליהם במשך שנים ולא הצליחו להביאם לכלל מימוש.

הפקה עצמאית ? אחרי שקיבלתם "לא" מוחלט מכל משרדי ההפקה ואחרי שאף אחד לא רוצה לעשות את הסרט שלכם, מה שנשאר הוא הפקה עצמאית. תוציאו כסף מאבא ואימא, מהסבתא, מהדודה ומי כל מי שרק אפשר ותעשו את הסרט שלכם לבד. נכון, במקרה של סרט קולנוע זה יכול להיות מאד יקר אבל למי שלא יודע, כרגע מוקרן בסינמטק ת"א בהצלחה יחסית סרטו של יאיר הוכנר "ילדים טובים" שנעשה בצורה עצמאית לחלוטין ובתקציב של כחמשת אלפים דולר. 
אם אתם רוצים לעשות סידרה, מומלץ לצלם לה פרק פיילוט אותו תוכלו להראות לכל אותם מפיקים שקודם אמרו לכם לא, כדי שיבינו כמה טעו. בתחום הטלוויזיה ידוע במיוחד המקרה של החבר'ה מ"שוטטות" שנזרקו מכל משרדי ההפקה כשהציעו את הרעיון ההזוי על צוות צילום מומצא המראיין אנשים אמיתיים. הם השקיעו כסף, צילמו פיילוט לבדם וקיבלו תכנית בערוץ 2 שהפכה שניים מהם, אסף הראל ואורי גוטליב לכוכבים גדולים.

כתיבת "ספק" ? ספק (SPECK) הינו תסריט לפרק בסדרה קיימת הנכתב ע"י תסריטאי המעוניין לכתוב לסדרה. במקרה שאין לכם רעיון ספציפי משלכם שאתם מעוניינים לדחוף ואתם פשוט רוצים לעבוד בתחום הטלוויזיה מה שעליכם לעשות הוא לכתוב תסריט לתכנית קיימת ולהעביר אותו לחברה שמפיקה את התכנית או לטאלנט שמשתתף בה. מומלץ לא לכתוב לסדרות דרמה או סיטקומים משום שהפרקים של הסדרות הללו מצולמים הרבה זמן מראש ובמקרה זה גם אם התסריט שלכם יהיה מדהים לא יהיה הרבה מה לעשות איתו, חוץ מאולי לתת לכם לכתוב בעונה הבאה, שברוב המקרים פשוט לא תהייה.השיטה המומלצת היא לכתוב לתכניות הבידור השונות שרצות כמו "יצפאן", "ארץ נהדרת", "הרצועה" ועוד. כמובן שמה לעשות, זוהי דרך שמתאימה בעיקר לתסריטאים קומיים המיומנים בכתיבת בדיחות ופחות מתאימה לאלו החוצבים את תסריטיהם מלוח ליבם ולא ממש מעוניינים לכתוב בדיחה ליצפאן שאף אחד לא יזכור יומיים אחר כך. עוד בעיה היא שבתוכניות אלו, ברוב המקרים, כבר עובדים הכותבים הקומיים הטובים בארץ ולכן הבדיחות שלכם חייבות להיות ממש טובות כדי שיכנסו.

משרדי ייצוג ? למה לעשות את כל העבודה לבד אם יש כאלו שעשויים לעשות את העבודה בשבילכם. אלו הם משרדי הייצוג השונים שחלקם מייצג תסריטאים. הבעיה היא שמשרדים אלו בדרך כלל לא מייצגים אנשים חסרי ניסיון לחלוטין אלא כאלו שכבר עשו משהו בתחום. אבל, לפעמים הם בכל זאת מהמרים על כותב לא מוכר בזכות תסריט טוב שלו. יש משרדים שדורשים יותר ניסיון ויש ייצגו אתכם גם כמעט ללא ניסיון כלל. יש כאלו שיעסקו בלמצוא לכם עבודה בתחום ולקדם את התסריט שלכם ויש כאלו שרק ינהלו בשבילכם את המו"מ הכספי. יש משרדים קטנים וחסרי קשרים שיטפלו בכם במסירות נפש ויש משרדים גדולים ומקושרים היטב בהם תטבעו בים הטאלנטים והכותבים המיוצגים ולא תזכו לשום יחס. כדאי לדעת מה עושה כל משרד ייצוג ולבחור את המתאים לכם ביותר. חשוב לדעת שמשרדי ייצוג רציניים לא דורשים כסף עבור הייצוג אלא רק 12% מרווחי כל עבודה שקיבלתם בשעה שאתם מיוצגים אצלם. חשוב מאד שיהיה מי שידאג לאינטרסים שלך ויגן עליך כי מדובר בשוק קשה עם הרבה אנשים שישמחו לנצל את להיטותך לראות את יצירתך על המסך כדי לא לשלם לך את המגיע לך או לא לשלם לך כלל.

איגוד התסריטאים ? עוד מקום שישמור על זכויותיך, אם כי לא ישיג לך עבודות או ינהל מו"מ כמו משרדי הייצוג, הינו איגוד התסריטאים. נכון, צריך לשלם סכום חודשי כדי להיות חבר איגוד אבל זה שווה מאד, במיוחד אם אתה לא מיוצג במשרד כלשהו. באיגוד ישמרו על זכויותיך ותמיד תוכל לפנות אליהם בשאלות לגבי בעיות כספיות וחוקיות שתיתקל בהן בעסק הקולנוע והטלוויזיה. האיגוד אף מעניק פגישה ראשונה עם עו"ד חינם, ולפעמים זה דבר הכרחי אם מישהו גונב לך את הרעיון או משלם לך גרושים בניגוד להסכם או בהתאם להסכם ממש גרוע עליו חתמת. כמו כן, ככל שישנם יותר חברים באיגוד, כך יש לאיגוד יותר כוח כדי לנהל מו"מ מול גופי השידור השונים על תשלומי מינימום ותשלומי תמלוגים לתסריטאים.

מעקב אחרי פרסומים על פרויקטים חדשים ? תעקוב אחר הידיעות הקשורות לתעשייה המתפרסמות באתרי האינטרנט השונים וחכה לידיעות על תוכנית חדשה שמתבשלת בערוץ כלשהו או בחברת הפקה מסוימת. במקרה זה ברר מי הם האחראים לתוכנית, דבר איתם ושלח להם חומרים שלך בתקווה להתקבל לצוות הכותבים. הרבה יותר קל להיכנס לכתיבה בתוכנית חדשה מאשר בתוכנית קיימת..

לך לאירועים - בתעשייה הזו חשוב מאד שיהיו לך קשרים וכדי להשיג קשרים כדאי ללכת לאירועים כמו פרמיירות של סרטים או מסיבות תחילת או סוף צילומים או ימי הולדת של סלבס. בקיצור כל מה שיכול להשיג לך קשר עם טאלנטים או אנשי מפתח. תתחיל לדבר איתם על משהו מענייו ואחר כך תזכיר שאתה תסריטאי ואולי הם יהיו מעוניינים לקרוא משהו שלך. לפני שנתיים דרור נובלמן היה סתם עוד בוגר בית ספר לתסריטאות, אבל אז הוא פגש באירוע בפאב את "מלכת הטלנובלות" סיגל אבין וכיום הוא הכותב הראשי של "טלנובלה בע"מ.

תעשה פיצ'ינג ? בזמן האחרון צצים בארץ עוד ועוד אירועי פיצ'ינג אשר בהם יכולים יוצרים חדשים להציג את הפרויקט שלהם בפני התעשייה. חשוב מאד לעקוב אחר הפרסומים השונים, לדעת לאילו נושאים מתייחס כל פיצ'ינג (יש גם פיצ'ינג לדוקומנטרי) ולנסות להשחיל את הרעיון שלך לאחד האירועים הללו. זוהי הבמה הכי טובה שתמצא לפרויקט, אם כי התהליך עצמו של לדבר מול קהל עלול להיות מעט מאיים. בין אירועי הפיצ'ינג השונים הקיימים ניתן להזכיר את האירועים של אוניברסיטת ת"א, מכללת עמק יזרעאל, קרן פרלוב, פורום היוצרים הדוקומנטריים, פסטיבל חיפה, פסטיבל ראש פינה ועוד.

לך לפסטיבלים ? גם אם לא התקבלת לעשות פיצ'ינג בכל אותם אירועים ופסטיבלים, אין זה אומר שאתה לא צריך ללכת. בפסטיבלים השונים, שהוזכרו קודם, מסתובבים פעמים רבות אנשי מפתח בתעשייה, ובעיקר בפסטיבל ראש פינה, לשם מגיעה כל התעשייה. לך לשם ונסה לדחוף את הפרויקט שלך כמו שאתה אמור לעשות באירועים שונים. נכון, זה סליזי ואחרי זה תרגיש די רע עם עצמך אבל זו דרך טובה לקבל סיכוי.

עבוד בחברת הפקה או גוף שידור ? נסה להתקבל לעבודה בחברת עבודה או גוף שידור לתפקיד אחר מתסריטאי. גם תפקידי תחקירנות או אפילו פקידות עשויים לקדם אותך אל הפרויקט הנכסף. ברגע שאתה עובד בחברה או בגוף השידור אתה מכיר את האנשים הדרושים ואחרי תקופה קצרה תוכל כבר לפנות אליהם ולהציע את הפרויקט שלך.


עקוב אחר מודעות דרושים ? נכון, מודעות "דרוש תסריטאי" כמעט אף פעם לא מתפרסמות, אבל מתפרסמות מודעות אחרות הקשורות בעריכת תוכן וכתיבה על צורותיה השונות שיכולות להוות אימון טוב לקראת עבודת תסריטאות וגם להכניס לך קצת כסף בזמן שאתה מנסה לדחוף את הפרויקט שלך.

פורמטים אחרים ? בדוק אפשרויות כתיבה לפורמטים אחרים מקולנוע וטלוויזיה. כיום שוק התוכן לטלפונים סלולריים צומח בקצב מטורף ומחפשים שם עוד ועוד חומר למלא את המסכים הקטנטנים. אפשר גם לכתוב לאינטרנט, או אף להפיק סדרת אינטרנט, כפי שעשו יוצרי הסדרה "קוויקי" ששודרה בתחילה באינטרנט ועברה לשידור ב"הוט 3" או יובל שגב שכיכב ב"נענע" כרנו פסקאל והעביר את התכנית שלו לערוץ ביפ.

לוח המודעות ? בדוק את לוחות המודעות השונים בבתי הספר לקולנוע ובעיקר בבית הספר לתסריטאות ובחוג לקולנוע באוניברסיטת ת"א. פעמים רבות אפשר למצוא בהם מודעות של במאים סטודנטים שמחפשים תסריט או אף חברות הפקה קטנות שמחפשות תסריטאים.

אל תיתקע ? חשוב מאד לא להיתקע על פרויקט אחד. זה יכול להיות סיפור חייכם או הדבר הטוב ביותר שנכתב אי פעם. אבל אם תכלו את כל האנרגיות והזמן שלכם לדחוף דבר אחד שכנראה לא יקרה יש סיכוי טוב שתישארו עם כלום.

כתיבה אחרת ? לא חייבים לכתוב רק לקולנוע ולטלוויזיה. אפשר גם לכתוב לרדיו או לתיאטרון. בתיאטרון, אגב, מחזאים עושים הרבה יותר כסף מאשר תסריטאים בטלוויזיה וקולנוע, אבל לשם קשה עוד יותר להשתחל.

אל תתייאש ? בעסק הזה כמויות ה"לא" שאתה עומד לשמוע הן עצומות. כל כך הרבה אנשים עומדים לדחות אותך, לזלזל בך או להגיד שאין לך כישרון. חשוב מאד להמשיך הלאה ולא להתייאש מכל אותן דחיות. זה אולי נשמע פשוט, אבל אחרי שדוחים את הפרויקט שלך בפעם האלף אתה לפעמים כבר מוכן לוותר על הכל. לפעמים אפילו לאחר שנראה לך שדברים עומדים להסתדר ומישהו מוכן להמר עלייך, עדיין אתה חייב להיות מוכן לכך שהעסק ייפול ברגע האחרון, כי לפעמים דברים כאלו קורים בתעשייה, חברת ההפקות לא הגיעה להסכם כספי עם גוף השידור, הטאלנט התחרט או אלף ואחת סיבות. לפעמים דברים נופלים מסיבות שבכלל לא קשורות אליך ולפעמים זה אפילו יותר מתסכל מ"לא".

אל תשרוף גשרים ? כל פעם שאתה מקבל "לא" או אפילו מפוטר מעבודה בתעשייה תמיד תשמור על יחסים טובים עם מי שנתן לך את ה"לא" ואל תגיד לו מה אתה חושב עליו כי אף פעם אי אפשר לדעת מתי תזדקק לו,. היום הוא ראש מחלקת פיתוח ב"באזז הפקות" ועוד שנתיים הוא יכול להיות מנהל הדרמה ב"קשת".

תשקיע ? אז מה אם יש לך כישרון ? זה לא מספיק. תשקיע, תשקיע, תשקיע. תעשה 10 דראפטים לכל דבר וכל הזמן תפתח את יכולות הכתיבה שלך. ככל שתכתוב יותר כך תהיה תסריטאי טוב יותר. ומדובר על השקעה רגשית והשקעת זמן גם יחד.

קרא ספרי תסריטאות ? כחלק מהאימונים שלך להיות תסריטאי טוב יותר כדאי לך לקרוא את הספרים שילמדו אותך איך לעשות זאת. קיימים המוני ספרים שניתן לבחור מהם אך מתוך אלו המתורגמים לעברית, או כתובים בעברית מומלצים במיוחד "איך לכתוב תסריט" של קובי ניב, שמתאים מאד למתחילים ו"תסריט" של סיד פילד ו"סיפור" של רוברט מקי שמתאימים למתקדמים יותר.

תלמד ? זו בעצם העצה החשובה ביותר למי שבאמת רוצה להיות תסריטאי. לך תלמד את המקצוע. כמו שלא כדאי לנסות להיות רופא בלי ללמוד רפואה כך גם לא כדאי להיות תסריטאי בלי ללמוד. אפשר לעשות זאת בכמה מקומות או אפילו קורסים, אך המקום הטוב ביותר והמעמיק ביותר הוא מגמת התסריטאות של החוג לקולנוע באוניברסיטת ת"א. מדובר במסלול שנמשך שנתיים (מתוך 3 של התואר) ואשר בסופו יוצאים עם תואר בקולנוע. אין תחליף למה שתלמד שם, וגם אם זה לא יעשה ממך תסריטאי מצליח מדובר בחוויה מדהימה לכל מי שאוהב לכתוב. 

אל תתייאש ! אם יש לך כישרון סופו לנצח. זה אולי יקח מעט זמן (או המון זמן...) אבל אם הפרויקט שלך באמת טוב הוא יקרה ולא משנה כמה אנשים יאמרו לך אחרת. אפשר לקחת את העצות שהוצעו פה ולהשתמש בחלקן או כולן ואפשר גם להתעלם מהן לחלוטין. אבל אם יש לך תשוקה אמיתית לכתיבה, מזה לא תוכל להתעלם, ואם גם תדע לקחת את התשוקה לכיוונים הנכונים גם העולם לא יוכל להתעלם.
בסוף זה יקרה

איך לכתוב סדרת אינטרנט

דניאל רבנר

נתחיל מהסוף. כתיבה זו כתיבה זו כתיבה. גיבור מעורר הזדהות עם מכשול מעורר קשיים הם בליבה של כתיבה טובה לא משנה מה הפלטפורמה. דיאלוג אמין שלוקח שיח הגיוני לסיטואציה ונותן לו מימד נוסף ואפקטיבי הם דרישות המסך לא משנה מה גודלו. ובכל זאת, האינטרנט הוא במה שונה. מצד אחד המסך קטן יותר מצד שני 2 בליוןן צופים פוטנציאלים יכולים לראות אותו.

יותר מכל פורמט אחר, סדרות אינטרנט מתעצבות כצורת התוכן הוובית הפופולארית ביותר. אני מניח שזה בגלל שזה פורמט מעבר טוב. הוא מביא משהו מוכר (סדרת טלוויזיה) לעולם חדש (אינטרנט וסלולר) וקל יותר לצופה להבין מול מה הוא עומד. גם ליוצר יש עמדה שונה כאשר הוא בא לכתוב סדרה אינטרנטית. יש לו יותר כוח. בגלל שבאינטרנט לא מצפים להפקה מושקעת ומתוקצבת כמו במדיות אחרות, התוכן נמדד על הקונספט, המסר, התסריט והחזון. לתסריטאי יש יותר מקום אבל בשביל לתפוס אותו כדאי להתייחס לבמה בתנאים שלה. דהיינו, אל תכתוב למשהו שדורש ערכי הפקה גדולים. אל תכתוב משהו שיכול לעבוד בלעדיהם. תכתוב משהו שלא צריך ערכי הפקה גדולים בשביל לעבוד. 

אם תוכן היה אוכל, אז אינטרנט היה מסעדת טאפאסים. מנות קטנות שכל אחת עומדת בפני עצמה גם אם היא חלק מארוחה. בתאטרון ובקולנוע יש כבוד רב למבנה שלוש המערכות (three act structure) אבל בסדרה אינטרנטית כל פרק הוא מערכה. כל פרק צריך להעניק סיפוק בפני עצמו ולסגור מעגל כלשהוא ועדיין לתרום למהלך העלילתי של הסדרה והתפתחות הדמויות.  

מאחר וכל פרק הוא מערכה, אתה צריך לבנות סינופסיס לסדרה שמאפשר לחלק אותה לכמה חלקים בצורה אורגנית שלא תרגיש כאילו כתבת חצי שעה וחילקת אותה לפי טיימר. סדרה של מפגשים, מהלך שבו בלש עוקב אחרי מספר רמזים כפרקי סדרה, תכנית גמילה ב12 שלבים שמקבילה ל12 פרקי הסדרה. האפשרויות הן אינסופיות אבל פורמט יכול לעזור. היתרון הנוסף של פורמט נמצא במיתוג של תוכן, הן מבחינת הבהירות של השפה שיצרת והן מבחינת יתרון לסדרה שלך כאשר היא צריכה להתחרות בכל כך הרבה תכנים אחרים.

הצופה שלך נמצא לחיצת עכבר מלעבור לאחת האופציות האחרות שיש סביב הנגן ובכתיבה לאינטרנט קריטי ביותר שמשהו יקרה מהרגע הראשון. אם בסרט יש לך עשר דקות לשבות את הצופה, בטלוויזיה חמש, הרי שבאינטרנט יש לך דקה. אין זמן לשתיקות טעונות אפילו אם הן טבעיות לסצנה. משהו ברקע צריך להפעיל מתח או לייצר את הניגוד שמבטיח את הקומדיה. גם אחרי הדקה הראשונה, תוכן אינטרנטי נצפה לעיתים קרובות כשיש ברקע הסחות דעת. הוא צריך להתקדם ולהבנות כל הזמן עד הרגע האחרון (ואין הכוונה למרדפים ופיצוצים). דרך אחת לחשוב על זה היא באופן הבא. אם מסורתית דף תסריט שווה לדקת מסך, אז באינטרנט דף ורבע של תסריט צריכים להידחס לדקת מסך. 

אני משתמש בהשוואה לטלוויזיה ולקולנוע בהסבירי על כתיבה לאינטרנט לא במקרה. אמנם באינטרנט יש הרבה יותר ריספקט לרעב ולחזון מקורי על חשבון כתיבה מקצועית, אבל הנגן לא סופג הכל. בשביל לכתוב טוב לאינטרנט צריך קודם כל לכתוב טוב. זה לא אומר שצריך תואר בשביל לכתוב סדרה אינטרנטית, אבל אם אתה רוצה קריירה כיוצר לאינטרנט (דבר שיש לו יותר ויותר מקום ככל שעובר הזמן) אז הדרך עוברת בלימודי תסריטאות אם בצורת ספר, קורס או תואר. 

אבל, וזה אבל גדול, בבואך לאינטרנט אל תכתוב טלווזיה. סדרה על חברים בתל אביב, סדרה על משפחה בפריפירייה, סדרה על משפחה בתל אביב, את כל אלו יש בטלוויזייה בתקציבים גבוהים יותר. באינטרנט יש מקום לגיבורים מסוג אחר: הספיידרמן האיטלקי, האח הלא מוצלח של דארת ויידר, שני מחבלים שלא רוצים להתפוצץ, זקנים שמסקרים את עולם הזוהר ועוד ועוד. ברובן של סדרות האינטרנט המצליחות הכתיבה נשענת על דמויות טובות, יותר מאשר על עלילה או דברים אחרים.

אבל, וזה אבל שני, לא מומלץ לכתוב פסיספסים של דמויות א-לה רוברט אלטמן או טלנובלות. ארבע חמש דמויות מרכזיות זה מספר מומלץ כי אתה לא רוצה סיפור מפותל מדי שיניא את מי שלא עקב אחריו מהתחלה להיכנס אליו באמצע. אתה רוצה שגם למי שנתקל בסדרה בפרק השלישי יהיה ברור מה המהלך המרכזי (התקרבות אוהבים, חקירת בלש) על מנת למקם אותו בסיפור, ואת הרבדים העמוקים יותר תתפור סביב זה.

דברים נוספים שניתן ללמוד מסדרות אינטרנט מצליחות הוא שפרק ממוצע נע בין 3 ל6 דקות ושעונה כוללת בין 6 ל8 פרקים. באופן כללי, לא קיים בית ספר טוב יותר לסדרות אינטרנט מאשר סדרות אינטרנט. זה גם מייצר אינסטינקט לגבי מה שנכון לעשות בתוכן מהסוג הזה וזה גם מאפשר להכיר את תרבות הרשת שבתוכה אתה פועל . סיפור אהבה שכולל את פייסבוק, בדיחה על angry birds או מחזמר שמורכב ממאש אפים ירגיש הכי בבית בתוך הרשת. 

סדרות אינטרנט הן אחת מהצורות הנפוצות ביותר של תוכן ממומן, ותוכן ממומן הוא אחד הקטרים החשובים ביותר לקידום של האמנות הזו. אבל איך כותבים סיפור שיש בו פיסות נשמה של הכותב כאשר המממן הוא חברת חטיפים. הטיפ המשמעותי שלי הוא להתחיל את הכתיבה מקביעת הגבולות. תבין מהם הערכים של המפרסם (טבעיות, חדשנות, עממי וכו) אחרי שהבנת את הגבולות כתוב בתוכם סיפור מרגש. להתחיל מתסריט מעולה שנוצר באינטימיות החדר ואז לעבור איתו אצל מפרסם זה דרך בטוחה לייצר תסכולים.

התחלתי את הפוסט מזה שלתסריטאי יש כוח גדול יותר באינטרנט אבל עם כוח באה אחריות. כיוצר לרשת יש לך הרבה יותר שליטה על גורמים אחרים שקריטים להצלחת הסדרה שלך כמו הפצה וקידום  זה לא משנה כמה התסריט שלך מבריק אם אין חשיבה מסודרת על איך לקדם אותו, אף אחד לא יראה אותו. למשל, אחד הדברים הנגישים והפשוטים ביוטיוב הוא הוספת כתוביות לסדרה. זה מגדיל את כמות הצופים שיכולים לצפות בתוכן שלך באלפי אחוזים.

אני אסיים בהבדל משמעותי נוסף בין המדיות שהופך את הכתיבה לסדרת אינטרנט ללא פחות ממרגשת. בניגוד לקולנוע או טלוויזיה או תאטרון שבהם כבר התנסחו כללי הכתיבה ומרווח הפעולה והנסיון של היוצר הוא יחסית מצומצם, הרי שבאינטרנט יש ליוצר הזדמנות היסטורית להיות הדור המייסד, זה שבודק, מעז, מנסה וכותב את החוקים של אמנות הכתיבה למדיום. בהצלחה

תולדות הקולנוע - חלק ד'

פילם נואר  Film Noir

משמעות השם "פילם נואר"

פילם נואר אינו בדיוק ז'אנר, אלא הוא סגנון. זו קבוצה של סרטים שמה שמייחד אותם זו הצורה. אלו סרטים שנוצרו בארצות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה, בעיקר בשנים 1941 עד 1945 בהן לחמה ארה"ב במלחמה, ובולטת בהם אפלוליות, שמנוגדת לקולנוע הקלאסי.

בצרפת, שהיתה תחת כיבוש נאצי בשנים הללו, לא יכלו לראות סרטים אמריקאיים. כשהצרפתים ראו אחרי המלחמה את שלל הסרטים האמריקאיים שהופקו בזמן המלחמה, הם הבחינו שהסגנון הוא אפל: הן התאורה היתה אפלה, והן הדמויות היו אפלות. בגלל שהיה מימד אפל ושחור בולט בסרטים הללו, הצרפתים העניקו להם את השם "פילם נואר" (מילולית: סרט שחור). כך נולד השם "פילם נואר", קולנוע אפל, שהוא כאמור תיאור של הסגנון של קבוצת סרטים הזו, שהופקו באמריקה בשנות המלחמה.

 הרקע ההיסטורי לצמיחת הסרט האפל, והזרמים האומנותיים שהשפיעו עליו

 הסרט האפל (הפילם נואר), צמח בשלהי תור הזהב ההוליוודי. הרקע לצמיחתו היא מלחמת העולם השנייה. השפעה מרכזית של המלחמה היא תחושת הבלבול שאחזה ביוצרי הסרטים. על רקע מלחמת העולם השנייה חשו היוצרים בלבול ואובדן דרך. המוסר האמריקאי הברור, (שבא לידי ביטוי בעיקר בז'אנר המערבון), הפסיק להיות ברור על רקע המתרחש באירופה (מלחה"ע השנייה בשנים 1939-1945), ושאלות של מוסר וצדק נראו סבוכות מבעבר. הסרט שנחשב הראשון בסגנון זה הוא "הנץ ממלטה" (במאי ג'ון יוסטון), הופק בשנת 1941, רגע לפני הצטרפותה של ארצות הברית למלחמה (בדצמבר 1941 בעקבות המתקפה היפנית על פרל הרבור). ב"הנץ ממלטה" בולטת השאלה המוסרית שאינה ניתנת לפתרון חד משמעי. השפעה נוספת של המלחמה באירופה היא הגירתם של במאים אירופאים חשובים, שברחו מהמלחמה והביאו עמם השקפות קולנועיות מקוריות, שטרם נראו בקולנוע האמריקאי. זרמים אירופאים אלו הם גם אחת מההשפעות האומנותיות הבולטות על הסרט האפל. למשל, האקספרסיוניזם הגרמני. רבים מהבמאים הגרמניים שעבדו בזרם זה בגרמניה ברחו בשנת 1933 (עליית היטלר לשלטון) לארה"ב. הזרם האקספרסיוניסטי עסק רבות בשאלות של בלבול מוסרי ושל חיפוש אמת, והשפיע רבות על התכנים ועל הצורה של הסרט האפל. השפעה אומנותית נוספת הם ספרי המתח האמריקאים של שנות ה-30 וה-40. למשל, ספריו של ריימונד צ'נדלר, שאף כתב את התסריט לסרט האפל "השינה הגדולה", ספריו של דשיאל האמט, שעליו מבוסס "הנץ ממלטה".

במה שונה הסרט האפל מהקולנוע ההוליוודי הקלאסי

הסרט האפל צמח כאמור בשלהי תור הזהב ההוליוודי. הוא במידה רבה ממשיך את המסורת ההוליוודית אך יחד עם זאת מהווה נקודת מפנה בתולדות הקולנוע האמריקאי. הדבר בא לידי ביטוי הן בעלילות הסרטים והן בכלים קולנועיים.

עלילת הסרטים. הדבר בא לידי ביטוי בשבירת דמות הגיבור. הקולנוע ההוליוודי הקלאסי הראה גיבור מושלם. בעל אמונה מוצקה בצדקתו, אופי מוסרי מושלם ויכולות גבריות במיוחד (בעיקר במערבונים). גיבור הסרט האפל הוא במידה רבה אנטי גיבור. הוא חלש אופי, נגרר להרפתקאות בעל כורחו, בעל רמה מוסרית ירודה ואינו מזוהה עם הצדק. הוא נואף, מוכר את שירותיו לכוחות הרשע, שותה ומעשן ללא הרף. כך למשל, דמותו של סם ספייד ב"הנץ ממלטה", ושל מארלו ב"השינה הגדולה". שניהם בלשים פרטיים שמסתבכים בפרשיות לא הגונות, שניהם נואפים, חובבי שתייה ומעשנים ללא הרף. ההזדהות של הצופה עם דמויות אלו נובעת דווקא מחולשתם המוסרית ולא מהיותם כל יכולים. בסרט "שדרות סאנסט" מוצג הגיבור ג'ו גיליס כאדם חלש, שבשם תאוות בצע מוכן להתפשר על האמת האומנותית שלו, מה שאף מביא למותו.

תאורה. התאורה ההוליוודית הקלאסית היא חלק מהאשליה האסקפיסטית המושלמת. תאורה רבה, שוטפת, ללא צללים. תאורה שעוזרת לצופה לשקוע באשליה שלפניו מציאות. בסרט האפל, כמשתמע משמו, הדגש הוא על צילומים חשוכים, בעיקר צילומי חוץ בלילה וצילומי יום במקומות סגורים ואפלים. האפלוליות בסרטים מאפיינת את העלילה, שהיא מסתורית, עם דמויות לא-מוסריות. הדבר תורם לתחושת הבלבול של הצופה. בסרטים "הנץ ממלטה" ו"השינה הגדולה" מצולמים הבלשים במשרד כאשר אור היום מבחוץ חודר דרך תריסים מיוחדים, ונציאניים, חצי מוגפים. התאורה בפריים באה אך ורק מהאור החיצוני המקוטע, ומתקבל פריים מואר רק בחלקו. בחלקים רבים מהעלילה על הצופה לאמץ את עיניו ולהבין את המתרחש במשרד, שהוא למעשה "עולם צללים". הסרט "שדרות סאנסט" מתרחש בעיקרו בביתה האדיר של נורמה דזמונד, בית אפל במיוחד. מאחורי האפלוליות מסתתר הטירוף של נורמה, ומערכת היחסים האפלה והמוזרה בינה ובין גיליס.

יוצריו וכוכביו המרכזיים של הפילם נואר

בין הבמאים המרכזיים של הפילם נואר היו ג'ון יוסטון ("הנץ ממלטה"), שבמידה רבה הגדיר את הז'אנר, הווארד הוקס ("השינה הגדולה"), ובילי ויילדר ("שדרות סאנסט"). השחקן המרכזי של הז'אנר היה האמפרי בוגארט ("הנץ ממלטה", "השינה הגדולה").

מאפייני הז'אנר

אנטי גיבור.  הקולנוע ההוליוודי הקלאסי הראה גיבור מושלם. אלטרואיסט, בעל אמונה מוצקה בצדקתו, אופי מוסרי מושלם ויכולות גבריות במיוחד (בעיקר במערבונים). גיבור הסרט האפל הוא במידה רבה אנטי גיבור. הוא חלש אופי, נגרר להרפתקאות בעל כורחו, בעל מוטיבציה ואינטרסים צרים (חומריים), בעל רמה מוסרית ירודה ואינו מזוהה עם הצדק. הוא נואף, מוכר את שירותיו לכוחות הרשע, שותה ומעשן ללא הרף. כך למשל דמותו של סם ספייד ב"נץ ממלטה" ושל מארלו ב"השינה הגדולה". שניהם בלשים פרטיים שמסתבכים בפרשיות לא הגונות, שניהם נואפים, חובבי שתייה ומעשנים ללא הרף. ההזדהות של הצופה עם דמויות אלו נובעת דווקא מחולשתם המוסרית ולא מהיותם כל יכולים. בסרט "שדרות סאנסט" מוצג הגיבור ג'ו גיליס כאדם חלש שבשם תאוות בצע מוכן להתפשר על האמת האומנותית שלו, מה שאף מביא למותו.

תאורת פילם נואר

תאורה. התאורה ההוליוודית הקלאסית היא חלק מהאשליה האסקפיסטית המושלמת. תאורה רבה, שוטפת, ללא צללים. תאורה שעוזרת לצופה לשקוע בחלום מושלם. בסרט האפל, כמשתמע משמו, הדגש הוא על צילומים חשוכים, בעיקר צילומי חוץ בלילה וצילומי יום במקומות סגורים ואפלים. האפלוליות בסרטים מאפיינת את העלילה, שהיא אפופת מסתורין, סכנות וחוסר-מוסר, ותורמת לתחושת הבלבול של הצופה. בסרטים "הנץ ממלטה" ו"השינה הגדולה" מצולמים הבלשים במשרד כאשר אור היום מבחוץ חודר דרך תריסים חצי מוגפים. התאורה בפריים באה אך ורק מהאור החיצוני המקוטע ומתקבל פריים מואר רק בחלקים כשבחלקים שלמים מהעלילה על הצופה לאמץ את עיניו ולהבין את המתרחש במשרד, שהוא למעשה "עולם צללים". הסרט "שדרות סאנסט" מתרחש בעיקרו בביתה האדיר של נורמה דזמונד, בית אפל במיוחד. מאחורי האפלוליות מסתתר הטירוף של נורמה ומערכת היחסים האפלה בינה ובין גיליס.

פאם פאטל

דמות האישה - הפילם נואר הביא לקולנוע האמריקאי את דמות ה'פאם פאטאל' – האישה המפתה והמסוכנת. בסרטים אלו עומדים גברים במרכז העלילה אולם לנשים ישנו תפקיד מרכזי. הן מפתות את הגיבור, מרמות אותו, משתפות פעולה עם ה"רעים". בניגוד לאישה ההוליוודית הצנועה והבהירה, מציג הפילם נואר את ההפך הגמור – אישה מפתה, יצרית, מניפולטיבית ומסוכנת. כך למשל בסרט "השינה הגדולה" דמותה של כרמן סטרנווד, בחורה מינית וחסרת עכבות, שפגישתה עם הגיבור למעשה מניעה את עלילת הסרט. בסרט "שדרות סנסט" הגיבור מתפתה לעבוד בשביל הכסף שמציעה לו נורמה דזמונד (פיתוי כספי), הוא מוכר את עצמו ובכך מציג הסרט את ההשחתה שהוא עובר, והוא אף משלם את המחיר של הנפילה ברשתה כאשר ניסיון העזיבה שלו מביא למותו. בסוף הסרט היא יורה בו, והוא מסיימו כגופה המוטלת בבריכה.

הפילם נואר הושפע במידה רבה מהאקספרסיוניזם הגרמני

הרקע ההיסטורי להשפעה זו: במהלך שנות העשרים והשלושים פרח בגרמניה הקולנוע האקספרסיוניסטי. עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 נמלטו רבים מהיוצרים מגרמניה, חלקם בשל היותם יהודים וחלקם משום שהיו ידועים כמתנגדים לנאציזם. מרבית הבמאים הגולים הגיעו לארצות הברית (המפורסם שבהם פריץ לאנג). במאים אלו השתלבו בתעשיית הסרטים ההוליוודית והשפיעו עליה במידה רבה, בעיקר בזרם הפילם נואר שהתפתח באותן שנים. השפעות האקספרסיוניזם על הפילם נואר באות לביטוי בעיקר מבחינת הכלים הקולנועיים (סגנון), ופחות מבחינת התוכן של הסרטים, למרות שניתן למצוא את עקבות האקספרסיוניזם גם בעלילות הסרטים.

השפעות:

צילום קונטרסטי, שימוש בתאורה חשוכה וניגודית: סרטי הפילם נואר משתמשים בתאורה כחלק מהתפיסה הכוללת של עולם מטושטש, אפל ואפור. רעיון זה בא לראשונה לעיצוב קולנועי בסרטי האקספרסיוניזם הגרמני, שניצלו את התאורה להעביר אווירה קודרת ואפלה, לצד הקצנה של רגשות ושל העלילה.

דמות האישה: בניגוד לאישה ההוליוודית המוסרית והטובה שבאה לצד הגבר, מציגים שני הז'אנרים אישה מסוג אחר. רעה, מפתה, מינית, מניפולטיבית. כך למשל דמותה של מריה ב"מטרופוליס", במאי פריץ לאנג, שלאחר שהפכה לרובוט הפכה ליצרית ופרועה, שמנצלת את המשיכה המינית כלפיה על מנת לזרוע הרס. ב"שדרות סאנסט" מתוארת הגיבורה, נורמה דזמונד, כאישה שתלטנית, מסוכנת ובלתי מוסרית, שאף בסוף הסרט רוצחת את הגיבור.

השוואה בין שני סרטי פילם נואר

הסרטים הנץ ממלטה. במאי ג'ון יוסטון, 1941

              צ'יינה טאון. במאי רומן פולנסקי, 1974

שני הסרטים משתייכים לשני ז'אנרים / סגנונות: הבלש הקשוח וגם פילם נואר.

"הנץ ממלטה" נחשב לסרט הפילם נואר הראשון. הסגנון הזה התקיים לאורך כל שנות הארבעים, ואז דעך. הסרט של אורסון וולס "מגע של רשע" נחשב לפילם נואר האחרון, נוצר בשנת 1958. בשנות השבעים והשמונים חזר הסגנון, אבל עם שינויים, עם וריאציות. הסרט "צ'יינהטאון" של הבמאי פולנסקי, שנעשה בשנת 1974 , הוא וריאציה על הפילם נואר, כלומר הוא מתפקד כפילם נואר רוויזיוניסטי, שבוחן את הסגנון, את התימות (הנושאים) ואת המוטיבים, מתכתב איתם ומשכתב אותם.

מאפייני דומים בין שני הסרטים

משרלוק הולמס אנו מכירים את דמות הבלש הקלאסי, הבלש הבריטי: מסתמך על חקירה מדעית ועל הסקת מסקנות, אינו מעורב רגשית, שייך למעמד חברתי וכלכלי גבוה, אין לו מעורבות במקרה אלא רק עניין אינטלקטואלי.

לעומתו, הוליווד העמידה אחרי מלחמת העולם השנייה את דמות הבלש הקשוח.

הדמיון בין "הנץ ממלטה" לבין "צ'יינהטאון" הוא בדמותו של הבלש הקשוח.

מאפייני הבלש הקשוח:

פגיעות פיזית. הבלש הקשוח נפצע לעתים קרובות, מוכה, מעונה, מסומם ומושלך למאסר. בסרט "הנץ ממלטה" סם ספייד חוטף מכות, מסומם, נפגע. גם בסרט "צ'יינהטאון" הבלש גיטיס חוטף מכות פעמים רבות. אפו נחתך על ידי לא אחר מאשר רומן פולנסקי עצמו, שהוא במאי הסרט, ומשחק את תפקיד המאפיונר שמעניש את גיטיס, ורומז לו בכך שאל לו לדחוף את אפו למקומות לא רצויים.

פגיעות רגשית. הבלש הקשוח קשור רגשית לקורבנות של הסרט. ב"הנץ ממלטה" סם ספייד נמשך לדמותה של גברת אושונוסי. ב"ציינהטאון" גיטיס מתאהב בדמותה של אוולין קרוס מאלריי (שמשחקת פיי דנוואיי). הבלש הקשוח גם מעורב באופן רומנטי.

רגישות מוסרית. הבלש הקשוח נתקל בהצעה לשוחד כספי או לשוחד מיני. קשה לו לזהות במי הוא יכול לבטוח ובמי לא, בשל זיקתו הרגשית לחשודים ולקורבנות. סם ספייד שומע מגברת אושונסי בסוף הסרט שהיא אוהבת אותו. אבל הוא אינו נשבר. וגם גיטיס בסרט "ציינהטאון" מקבל הצעת שוחד מנוח קרוס (שמשחק ג'ון יוסטון, שביים את "הנץ ממלטה"), דמות של אדם כל יכול.

חולשה כלכלית. הבלש הקשוח אינו במעמד חברתי גבוה כל כך. לכן ההצעה הכלכלית מפתה אותו. המשרד שלו נמצא בחלק חלש של העיר.

מידת השליטה. הבלש הקשוח נמצא בתוך המבוך. הוא אינו שולט בתעלומה. הוא מתקשה להבין מה מתרחש. לפעמים אחרים מתמרנים אותו ומנצלים אותו והוא מבין זאת באיחור.

כל אלה הם מאפיינים דומים בין הבלש סם ספייד ("הנץ ממלטה") לבין הבלש ג'ייק גיטיס ("צ'יינהטאון").

השוני בין שני הסרטים:

הבלש גיטיס, בסרט של 1974, דומה לבלש סם ספייד בסרט של 1941. כמו סם ספייד, גם גיטיס פועל בשנות השלושים בלוס אנג'לס, וכמותו הוא חושף שחיתות בקנה מידה נרחב. אלא שישנם הבדלים משמעותיים בין גיטיס של "צ'יינהטאון" לבין הבלשים הקשוחים של הקולנוע ההוליוודי משנות הארבעים. גיטיס, כמו בלשים אחרים בשנות השבעים בקולנוע, נכשל. הוא מתערב בפרשה, מסתבך, ובמקום להביא לפיתרון התעלומה, להגנה על חפים מפשע, למיגור הרוע, מה שגיטיס מביא הוא אסון. הרוע מנצח.

סם ספייד מסגיר בסופו של דבר את הבחורה. הוא אינו נכנע לפיתוי שלה. הוא אומר לה בסיום, כי היא חייבת לשלם את המחיר על המעשה שלה (היא רצחה את השותף שלו לעבודה במשרד החקירות). הסוף מרמז, שהבלש הקשוח הצליח למגר לפחות חלק מהרוע. לעומתו, גיטיס אינו מצליח לחסל ולו חלק קטן מן הרוע.

גיטיס הוא גיבור טראגי. הוא אינו גיבור הוליוודי קלאסי, שמנצח. התערבותו במציאות מעוררת את כוחות הרוע, והם קמים נגדו כדי להביס אותו.

התבוסה של גיטיס בסוף הסרט היא מוחלטת. האישה שניסה להציל נהרגת, הבת שלה, עליה היא ניסתה לגונן, נאספת על ידי האיש החזק, נוח קרוס. גיטיס אינו מצליח להשיב את הסדר על כנו, אינו מצליח לכונן סדר מוסרי, אינו מצליח ליצור תחושה של "נעשה צדק".

האיש הרע מחזק כוחו. במקום שנוח קרוס ייענש על המעשה שלו – גילוי עריות, השתלטות הן על האדמה והן על המים – הוא זוכה לחזק את כוחו ואת שליטתו.

פטאליזם. הסרט "צ'יינהטאון" מציג עמדה פילוסופית של פטאליזם. גיטיס אומר בסוף "עדיף לעשות כמה שפחות". הפטאליזם מאמין,, כי אין טעם לפעול במציאות משום שממילא אין לאדם כוח לשנות את גורלו. זה מה שגיטיס למד בעברו באיזור צ'ינהטאון, בו עבד כשוטר, וזה מה שהוא לומד בסוף הסרט, כשהוא מבין שכאשר פעל נגד רעיון הפטאליזם – הוא הביס את עצמו ולא את הרעיון. לעומת זאת, ב"הנץ ממלטה" הבלש הקשוח מצליח לפעול ולשנות את המזימה של הרעים, הוא מסכל אותה ואף מעניש את האישה שפגעה בשותפו.

הקונטקסט ההיסטורי של הסרט "צ'יינהטאון" (1974)

ניתן להציע הסבר לכשלונו של גיטיס. ההסבר מצוי בתקופה הקשה שבה מצויה ארצות הברית באמצע שנות השבעים. בסוף שנות הששים ובתחילת שנות השבעים התרחש משבר בארצות הברית. נוצרה תחושה של כישלון, של חוסר אמון בממשל ובשלטון. הסיבות:

• כישלון מלחמת וייטנאם. 58 אלף חיילים אמריקאים הרוגים, מיליון וייטנאמים הרוגים, תחושה שארצות הברית אחראית לפשעי מלחמה.
• פרשת ווטרגייט. הנשיא ניקסון התגלה כנשיא מושחת. ניקסון ניתח בבחירות 1972 אך אז גילו שני עתונאים של הוושינגטון פוסט, בוב וודוורד וקרל ברנסטין, כי ניקסון שלח פורצים למטה המפלגה היריבה והם התקינו שם מכשירי ציתות. אחר כך ניסה ניקסון לחבל בחקירתו. הוא התפטר באוגוסט 1974 והיה לנשיא האמריקאי היחיד שהתפטר אי פעם.
• רציחות פוליטיות. הנשיא ג'ון קנדי נרצח בשנת 1963. אחיו, הסנטור רוברט קנדי, נרצח בשנת 1968. המנהיג השחור מרתין לותר קינג נרצח בשנת 1968. כולם היו מזוהים עם בשורה חדשה ועם תקווה.

בארצות הברית נוצרת תחושה של חוסר תקווה. השחיתות מתגברת, הטוב אינו מנצח את הרע, המוסר אינו ברור, הצדק אינו שולט.

גם גיטיס, בסרט "צ'יינהטאון", אינו מצליח להשיב את הסדר על כנו. להיפך, השחיתות רק מתחזקת. הנבל, נוח קרוס, מבסס את מעמדו כשליט ענק. הוא שולט על המקורות ששייכים לאלוהים: אדמה ומים. והוא שולט גם על הצאצאים: נולדה לו בת מביתו (גילוי עריות), ועכשיו הוא משתלט גם על נכדתו. הרוע משתלט והטוב נדחק הצידה. זו חשיכה מוסרית מוחלטת.

הסרט האפל  –  שנות הארבעים והחמישים בארה"ב

רקע היסטורי. לאחר מלחמת העולם השנייה, ותחילתה של המלחמה הקרה, ארה"ב נכנסה לפרנויה מהמעצמה האדומה. הקולנוע הקלאסי איבד את קהלו ה"מפוקח" שלא חיפש בריחה מהמציאות דרך סיפורי אגדה או מחזות זמר. היה חיפוש אחר המתח, הסכנה, בייחוד לאחר מלחמת העולם השנייה והוכחתה לאכזריותו של האדם. הסרט האפל נתן מענה לכל תשוקותיו של הצופה האמריקאי באותם שנים. גם גורם הזדהות, גם כניסה לאזורים אפלים באנושות, גם ניצחון המוסר על האופל, לפעמים על חשבון הגיבור, אבל תמיד על חשבון האישה הקטלנית.

הסרט האפל הושפע משלושה סגנונות שונים שהגיעו לעולם בשנות השלושים:

אכספרסיוניזם גרמני – יותר מכל זרם אחר השפיע על הסרט האפל. יש המגדירים את הז'אנר של הסרט האפל כוואריאציה אמריקאית לסגנון הגרמני. אותו שימוש בדמות האישה הקטלנית, מאבק בין טוב ורע, תאורה אפלולית. 

"האזרח קיין" – השימוש בתאורה וחקירת הבלש היא אחד המרכיבים שהשפיעו מאוד על יוצרי הסרט האפל. קדרותו של הסרט וסיפור אי מוסריותו של הגיבור, שנענש על כך בסוף, היו חדשניים לתקופתו של וולס. הם היוו גורם משפיע בהרכב המבנה של הז'אנר.

B MOVIE – סרטים סוג ב'. סרטים שהוכנו בפחות תכנון והיוו "הופעת חימום" לסרט המרכזי שבאו לראות בקולנוע. הסרטים היו בשחור לבן עם הפקה מצומצמת, צילומים באולפנים קטנים ולפעמים בלוקיישנים אמיתיים, סיפורים מהחיים ודמויות של אנשים ריאליסטים בד"כ פושעים. הסרט האפל נראה ויזואלית מאוד דומה לסרטי סוג ב' ואף לעיתים סרטי סוג ב' היו בז'אנר זה. 

מעבר אפל /  דלמר דייבס (1947)

גיבור שהוא אנטי גיבור – הגיבור "וינסנט פרי" דרך משחקו של המפרי בוגארט מתואר כפושע שאנו לא בטוחים עד הסוף שהוא חף מפשע. הוא תחמן, יש בו רשעות, מאוד אנושי, אבל חסר ברק כמו הגיבורים המיתולוגיים ההוליוודים.

תאורה אפלולית -  הסרט מצולם בשחור לבן ובנוסף הוא מואר בצורה אפלולית כאשר רב הסצנות מתרחשות בלילה. התאורה הקונטרסטית המביאה לניגוד את האור והצל לשחור ולבן ובכך מסמנת את הגיבורים בכל סצנה מי הטוב ומי הרע.

פאם פאטאל – הפאם פאטאל, היא אישה המפגינה את מיניותה. עפ"י סולם הערכים של הסרט היא מדורגת אחרונה ועל כך היא נענשת בסוף הסרט במותה הטרגי אך ההכרחי.  האישה הקטלנית יכולה להיות דמותה של איירין (לורן באקול) אבל מסתבר שבעצם זאת מאדג' הרוצחת והמפלילה, שבסוף גם מתה כאשר היא מועדת בחלון. היא לא סקסית במיוחד בגלל זה יש בלבול עם דמותה של איירין . אבל כל העלילה מתרחשת בעקבות תחמנותה של מאדג' האישה עם הכובע – סמל לכוח גברי אסור לנשים.

תסריט פאראנואידי -  התסריט מתוסבך ומתאר חוסר צדק דרך צירופי מקרים כמעט בלתי אפשרי כשהכל מנוהל ע"י מאדג' האישה הקטלנית שמנסה להרוס את הגיבור. סיקוונס הניתוח הפלאסטי מוכיח גם את התחושות הפאראנואידיות שאני זה בעצם לא אני ואולי אני אדם אחר בכלל.

מתרחש בשנות ה- 40 של המאה ה- 20 – הסרט מתרחש בסאן פרנסיסקו בשנות הארבעים. כל הלבוש והתפאורה נראות אמינות לחלוטין.

קול על – voice over  - מחשבותיו של הגיבור והרהוריו נשמעים בקריינות ברקע. בנוסף לכך בגלל שבחלק הראשון איננו רואים את הגיבור אלא רק שומעים אותו יש כאן מן תחכום ז'אנרי של דיבור הגיבור מבלי שנראה אותו והבנת מחשבותיו.

הנץ ממלטה / ג'ון יוסטון (1941)

גיבור שהוא אנטי גיבור – הגיבור, סאם ספייד, דרך משחקו של המפרי בוגארט, מתואר כפושע שאנו לא בטוחים עד הסוף שהוא חף מפשע. הוא תחמן, יש בו רשעות, מאוד אנושי, אבל חסר ברק כמו הגיבורים המיתולוגיים ההוליוודים.

תאורה אפלולית -  הסרט מצולם בשחור לבן ובנוסף הוא מואר בצורה אפלולית כאשר רב הסצנות מתרחשות בלילה. התאורה הקונטרסטית המנגידה את האור והצל לשחור ולבן ובכך מסמנת את הגיבורים בכל סצנה מי הטוב ומי הרע.

פאם פאטאל – הפאם פאטאל, היא אישה המפגינה את מיניותה. עפ"י סולם הערכים של הסרט היא מדורגת אחרונה ועל כך היא נענשת בסוף הסרט במותה הטרגי אך ההכרחי.  האישה הקטלנית יכולה להיות דמותה של בריג'יט אושונסי (מארי אסתור) ואכן היא לובשת בהתחלה כובע אבל היא באה על עונשה בסוף כאשר ספייד מרשיע אותה ברצח שותפו למשרד החקירות.. אבל כל העלילה מתרחשת בעקבות תחמנותה של אושונוסי, האישה עם הכובע – סמל לכוח גברי אסור לנשים.

תסריט פאראנואידי -  התסריט מתוסבך ומתאר חוסר צדק דרך צירופי מקרים כמעט בלתי אפשרי כשהכל מנוהל ע"י אושונוסי האישה הקטלנית שמנסה להרוס את הגיבור. סיקוונס הסיום מוכיח גם את התחושות הפאראנואידיות שספייד חש נבגד ע"י אותה אישה שרצחה את שותפו למשרד.

מתרחש בשנות ה- 40 של המאה ה- 20 – הסרט מתרחש בסאן פרנסיסקו בשנות הארבעים. כל הלבוש והתפאורה נראות אמינות לחלוטין.

casablanca

קזבלנקה / מייקל קורטיז (1942)

גיבור שהוא אנטי גיבור – הגיבור "ריק בליין" דרך משחקו של המפרי בוגארט מתואר כפושע שאנו לא בטוחים עד הסוף שהוא חף מפשע. הוא תחמן, יש בו רשעות, מאוד אנושי, אבל חסר ברק כמו הגיבורים המיתולוגיים ההוליוודים.

תאורה אפלולית -  הסרט מצולם בשחור לבן ובנוסף הוא מואר בצורה אפלולית כאשר רב הסצנות מתרחשות בלילה. התאורה הקונטרסטית המנגידה את האור והצל לשחור ולבן ובכך מסמנת את הגיבורים בכל סצנה מי הטוב ומי הרע.

פאם פאטאל – הפאם פאטאל, היא אישה המפגינה את מיניותה. עפ"י סולם הערכים של הסרט היא מדורגת אחרונה ועל כך היא נענשת בסוף הסרט במותה הטרגי אך ההכרחי.  האישה הקטלנית יכולה להיות דמותה של אילזה לונד לזלו (אינגריד ברגמן) אבל מסתבר שבעצם זאת מאדג' הרוצחת והמפלילה, שבסוף גם מתה כאשר היא מועדת בחלון. היא לא סקסית במיוחד בגלל זה יש בלבול עם דמותה של איירין . אבל כל העלילה מתרחשת בעקבות תחמנותה של מאדג' האישה עם הכובע – סמל לכוח גברי אסור לנשים.

תסריט פאראנואידי -  התסריט מתוסבך ומתאר חוסר צדק דרך צירופי מקרים כמעט בלתי אפשרי כשהכל מנוהל ע"י מאדג' האישה הקטלנית שמנסה להרוס את הגיבור. סיקוונס הניתוח הפלאסטי מוכיח גם את התחושות הפאראנואידיות שאני זה בעצם לא אני ואולי אני אדם אחר בכלל.

מתרחש בשנות ה- 40 של המאה ה- 20 – הסרט מתרחש בקזבלנקה בשנות הארבעים. כל הלבוש והתפאורה נראות אמינות לחלוטין.

sunset bulv

שדרות סנסט / בילי ווילדר (1950) – סרטו של בילי ווילדר עוסק בטרגדיה שהתרחשה אצל שחקנים ובימאים בהוליווד עם המעבר מהראינוע אל הקולנוע. סיפורו של תסריטאי המסתבך עם החוק ובורח לאחוזתה של נורמה דזמונד שחקנית העבר הכותבת עימו תסריט לסרט חדש שהיא רוצה שיביים הבימאי שגילה אותה ססיל בי דה מיל (הנותן הופעת אורח בסרט בדמותו). אולם ברגע שהתסריטאי רוצה לצאת מהעסקה היא רוצחת אותו. הסיפור מתחיל בקריינות של התסריטאי המת בתוך הבריכה המספר לקהל כיצד הגיע למצב זה. כל הסרט הוא מעיין פלאשבק פארודי.

ויליאם הולדן המגלם את התסריטאי הצעיר היה כוכב עולה בשנת 1950. עימו שחקו כוכבת העבר של הראינוע גלוריה סוונסון שבעצם גילמה דמות פארודית ומפלצתית של עצמה. את מקס המשרת מגלם הבמאי-שחקן פרידריך פון שטרוהיים שהיה במאי מפורסם בתקופת הראינוע אך במעבר לקולנוע ובזבזנותו הרבה בהפקות גרמו להפסקת העסקתו כבמאי. ליהוקם של שני השחקנים הללו היה בעצם מן מחווה והכרת תודה על פועלם בתקופת הראינוע כמו גם מבט סרקסטי אל עבר תוצאות כניסתו של הקול לקולנוע. דרך ז'אנר הפילם נואר בנה ווילדר סרט אפל העוסק בהוליווד ומראה את פניה הקשות והאכזריות.

סוונסון המגלמת סוג של פאם פאטאל ההורגת את הגיבור, שבויה בתוך חלומה להיות כוכבת ולחזור לאולפניה של הוליווד ובמקביל היא רודה במשרת שלה שהיה במאי שלה ובתסריטאי הצעיר שהיא מאמצת לחיקה. סרט זה אשר יצא לקראת סוף עידן הפילם נואר מסמל את המשחק הפארודי שלעושה ווילדר בז'אנר כאמצעות הליהוק והעלילה הפתלתלה.    

בילי ויילדר, "שדרות סאנסט"

בשנת 1950 ביים בילי וויילדר את סרטו הקלאסי "שדרות סאנסט". זה היה הראשון מבין הסרטים שנעשו כביקורת על הוליווד. סרט על ההרס שהיא מביאה לנפשם של כוכביה. הסיפור עסק בכוכבת עבר גדולה מתקופת הסרט האילם, המנסה בכל כוחה לעשות "קאמבק".

הגאונות של בילי ויילדר התבטאה לא רק בכתיבה או בבימוי המדהים אלא בשימוש שלו בהיסטוריה "אמיתית" לכאורה. לא סתם נבחר שם הרחוב הזה לסרט. באותם ימים היה הרחוב שדרות סנסט הרחוב העשיר שכל גדולי הוליווד גרו בו בבתיהם, טירותיהם.

הסיפור מסופר מנקודת מבטו של "הגיבור המת", תסריטאי כושל המגיע לביתה של כוכבת עבר פסיכוטית. הוא הוויס אובר של הסרט, הגווייה הצפה בבריכת השחייה בפתיחה. זו נקודת מבט חדשנית ומיוחדת. את תפקיד הכוכבת הפקיד בידיה של גלוריה סוונסון. שהייתה אז כוכבת סרטים אילמים נשכחת. תפקיד המשרת האישי שלה מופקד בידי אריק פון סטרוהיים.

זה אחד הסרטים המצוטטים ביותר מבחינת ציטטות ומשפטים בתולדות קולנוע והפכו לבלתי נשכחים. כשהתסריטאי (כשעוד היה חי) רואה לראשונה את נורמה דזמונד, השחקנית המבוגרת הוא אומר לה: 

"את היית שחקנית גדולה פעם"

"אני עדיין גדולה. הסרטים הם שנעשו קטנים"

בסצנה אחרת:

"אנחנו לא היינו צריכים מלים. לנו היו הפנים שלנו."

בסוף הסרט, כשהיא כבר מוטרפת לגמרי וצלמי יומני הקולנוע באים לראות אותה נלקחת למאסר, היא רואה פתאום את המצלמות והזרקורים ואומרת "תגידו לססיל ב. דה מיל שאני מוכנה לקלוזאפ." משפט שצוטט בעשרת סרטים ושכל חקיין יגיד אותו לפחות פעם אחת בקריירה שלו.

אבל אלו רק החלקים המבדרים יחסית. מה שוויילדר עשה, בימים שהפוסט מודרניות עוד לא נולדה, הוא שיא הפוסט מודרניזם. יש שם סצנות נפלאות שאנשים משחקים את עצמם וחשוב מזה, הם מתייחסים לקריירה האמיתית שלהם. ססיל בי דה מיל נראה שם מביים סרט של עצמו. באסטר קיטון (קומיקאי מתקופת הסרט האילם) מגיע לשחק קלפים עם השחקנית הזקנה.

בסצנה אחרת היא מחקה למען התסריטאי שחקנים כמו צ'ארלי צ'אפלין ואחרים. זו פארודיה על פארודיה. הוא קורא לידידה מוזיאון השעווה של הוליווד. בסצנה אחת יושבת נורמה דזמונד עם הצעיר ומראה לו סרטים אילמים ישנים שהשתתפה בהם. ויילדר השתמש באמת בסרט אילם מאוד מפורסם, (המלכה קלי), האחרון שגלוריה סוונסון באמת עשתה בהוליווד, בבימויו של אריך פון סטרוהיים, לו הייתה נשואה בחיים תקופה קצרה. זה הסרט האחרון ששניהם עשו ולא גמרו אותו אף פעם בגלל פלישת הקול. בסצנה אחרת המשרת (אריק פון סטרוהים) מספר לצעיר את הביוגרפיה של נורמה דזמונד ואומר לו:

"היא לא תמיד הייתה כזאת. אתה לא מתאר לך מה הוליווד יכולה לעשות לילדה טובה בת שש עשרה"

בסצינה החותמת את "שדרות סנסט" יורדת נורמה דסמונד, כוכבת הראינוע שזה עתה ירתה למוות במאהב שלה, התסריטאי הצעיר ג'ו גיליס, במדרגות ביתה אל אולם הכניסה שלו, שבו מחכים לה נציגי משטרת הוליווד ועדה של עיתונאים וצלמים. נורמה, שלא היתה יציבה במיוחד כבר בתחילת הסרט, כבר יצאה מדעתה לגמרי והיא מאמינה שהיא נמצאת סוף סוף באתר הצילומים של הקאמבק הגדול שייחלה לו: הפקה של "סלומה" בבימויו של גדול הבמאים, ססיל ב' דה מיל. היא מתקרבת למצלמה, עיניה המטורפות בוערות, אצבעותיה לכודות במין מחול פיתוי משונה, ומכריזה: "אני מוכנה לקלוז-אפ שלי, מר דה מיל". המוסיקה, ספק מצמררת וספק אירונית, גואה. סוף.

הכרזתה של נורמה דסמונד היתה לאחד ממשפטי הסיום הנודעים ביותר בתולדות הקולנוע, והמושג "קלוז-אפ בחסות דה מיל" היה לסמל של המגלומניה הגובלת בטירוף המאפיינת את עולם הזוהר ההוליוודי ואת תעשיית הסלבריטאות בכלל.

האקספרסיוניזם הגרמני

הפילם נואר האמריקאי

האקספרסיוניזם הגרמני

היוצרים המרכזיים באקספרסיוניזם הגרמני:

פריץ לאנג

·         פריץ לאנג

·         פרידריך מורנאו

·         רוברט וינה

·         קארל מאייר

הסרטים המרכזיים:

·         הקבינט של ד"ר קליגרי, במאי רוברט ויין, 1920

·         נוספרטו, במאי פרידריך מורנאו, 1922

·         מטרופוליס, במאי פריץ לאנג, 1927

האקספרסיוניזם הגרמני התפתח בתחילת המאה 20 בגרמניה, לאחר מלחה"ע ה-1, שהשאירה את גרמניה עם תחושת תבוסה ובמצב של שפל חברתי ולאומי. מתוכו צמח האקספרסיוניזם.

האקספרסיוניזם כזרם אומנותי התפתח בעיקר כאנטיתזה לאימפרסיוניזם.

הזרם לא שרד זמן רב אך השפעתו על הוליווד ניכרת בסרטי אימה וסרטי הפילם נואר. בין השאר, משום שהבמאים מהזרם נאלצו להגר לארה"ב עם עליית הנאציזם והביאו אתם להוליווד את מאפייני הזרם.

האקספרסיוניזם מבליט את המציאות הסובייקטיבית של האמן ומבטא רגשות בקיצוניות, הגזמה ועיוות. to express  = לבטא

מאפיינים תוכניים:
תפיסה דיכוטומית- מאפיין עיקרי בזרם. חלוקה קיצונית וטוטאלית של המציאות- טוב מול רע. שחור מול לבן (מלחמת בני האור בבני החושך).

"קליגרי"- פראנסיס, ג'ין ואלן הטובים לבושים בלבן ובצבעים בהירים לעומת דר קליגרי ועוזרו הרשעים שלבושם כהה.

"מטרופוליס"-חלוקה קיצונית לשני מעמדות, האליטה חיים בעיר העליונה, בגן- גן עדן שם הכל מואר וכולם לבושים בצבעים בהירים והפועלים בעיר התחתונה- גיהינום שם אין שמש והם ולבושם זהה כהה.

הגיבור הטוב לבוש לבן ואביו אדון העיר בשחור.

נוספראטו- הדמויות הטובות יפות והדמויות הרעות מכוערות ומפחידות. מאבק בין הכוחות, בין שני המצבים המוחלטים- כשהרוחות מתחזקות בלילה (באפלה) ומפחידות את בני האדם; כשנוספראטו משתלט על האוניה ומפיץ את המגיפה בעיר; כשתושבי העיר מנסים לעצור את המחלה ואת הטירוף. בסוף, כשהטוב מנצח, מדובר בניצחון מוחלט גם כן.

שימוש במיתוסים עתיקים ואגדות עם- שימוש בציטוטים ומושגים ממיתוסים נוצרים וגרמניים. (הגולם, מפלצות, ערפדים).

קליגרי- הסיפור על דר קליגרי הוא מיתוס מהמאה ה11.

מטרופוליס- המדען המטורף יוצר את מריה הרובוט שמובילה להרס כמו המדען שיצר את פרקנשטיין.

נוספראטו- סיפור ערפדים קלאסי- ערפד שמוצץ דם אנוש, ישן בארון קבורה וחי בטירה מבודדות, נטושה ומאיימת. בארץ הרוחות יש גם רוחות נוספות, והיא מכושפת- הכרכרה שלוקחת את הוטר לטירה של נוספראטו נשלטת ע"י רוחות.

 דואליות בדמות האישה- מצד אחד מוצגת האישה כתמימה טהורה ועדינה ומצד שני כשטנית, מטורפת ומאיימת. בנוסף היא המפתה (מעין פאם פאטל) המסיתה מדרך הישר ומובילה את הגבר לאבדון מוחלט.

קליגרי- ג'יין מתחילה כבלונדינית עדינה שכולם רוצים אותה ולאחר החטיפה היא מתחילה להשתגע ולהפוך לחלק מרוחות השאול.

מטרופוליס- הדואליות בסרט מובהקת, חלוקה מוחשית. מריה האמיתית הטובה וכפילתה מריה הרובוט השטנית. כשמריה הטובה עוזרת למורדים ומריה השטנית רק מובילה להרס טוטאלי.

נוספראטו- הלבוש של אשתו של הוטר, מתחלף בסרט בצורה קיצונית מלבן לשחור וחוזר חלילה, לפי מצבה הנפשי והיא הופכת מאישה שפויה ובתולית למטורפת שנשלטת על ידי כוחות שטניים מרושעים.

בביתה, עם בעלה, היא האישה התמימה, הטובה והשלווה, הלבושה לבן. כשבעלה יוצא למסע היא מגיבה בצורה מוגזמת, מתלבשת בבגדי אבל, ובהמשך מופיעה בלבוש שחור.

בקטע בו משתלטת עליה רוחו של נוספראטו, היא לבושה שוב בלבן ונראית שלווה ותמימה, אך הרוע משתלט עליה. בקטע נוסף היא נראית מתהלכת מתוך שינה, ובאחר היא עומדת מול החלון ושולחת ידיה לשמיים- נראית מטורפת בעליל.

יחס שלילי למדע- עקב מלחמת העולם הראשונה הפך המדע לנשק מאים להשמדה (המהפכה התעשייתית) ולכן בסרטים האקספרסיוניסטים היחס למדע הוא שלילי. דמות המדען המטורף והמאיים.

קליגרי- קליגרי עצמו הוא מכשף המתעסק בהעלאת מתים לחיים כשבסוף מסתבר שהוא מנהל בית החולים. הקבלה זו מראה את המדע באור מפוקפק למדי (רופא מכשף)

מטרופוליס- בגלל המדע נוצרת מריה הרובוט שמעודדת את הפועלים להרס.

נוספראטו- בסרט מופיע מדען ומדבר על צמחים טורפים כאילו היו רוחות רעות. ברור מהתנהגותו שהן מרגשות אותו, והוא מפחיד את תלמידיו.

בסרט האכזבה מהמדע, שהורגשה בתקופה זו- אותו מדען, המשמש גם כרופא, בודק את אשתו של הוטר וטועה באבחון הבעיה שלה- הוא אומר שהיא חולה, כאשר בעצם משתלטים עליה כוחות הרוע (כשהיא חשה את ההרג ההמוני שמחולל נוספראטו).

מלומדי העיר, מצדם, לא מצליחים להתמודד עם המגיפה שהגיעה עם נוספראטו באוניה, ופשוט מתחבאים ממנה.

עלילה רב כיוונית- תסריט לא ליניארי. שימוש בסיפורי מסגרת, קפיצות בזמן, פלאשבאקים, חלומות.

קליגרי- סיפור מסגרת- הסוף מופיע בהתחלה. יש שתי עלילות- אחת על אדם חולה בנפשו המספר על אהובתו והשניה, פרנסיס וג'ין במסעותיהם כנגד קליגרי. בסוף מסתבר שכל הסרט הוא הזיה של פרנסיס., חלום שהוא סובייקטיבי מטבעו.

נוספראטו- הסרט עשיר בסיפורים קצרצרים של דמויות שונות המושפעות מהמתרחש בסרט (החברים של הוטר אצלם מתגוררת אשתו). הוא גם לא מתקדם בצורה ליניארית ברורה, אלא מספר את הסיפור הראשי תוך מעקב אחר סיפורים שונים- של נוספראטו והאוניה, של הוטר, של אשתו של הוטר, של סוכן הדירות.

דגש על רבדים פסיכולוגיים- הסרטים עוסקים לרב במשברים נפשיים, על גבול טירוף.

קליגרי- בסוף הסרט מתגלה שנקודת המבט ממנה מסופר הסרט היא של פראנסיס והוא חולה נפש- מספר לא אמין. כל הסרט הוא הזיה שלו. בנוסף גם ג'ין וקליגרי מאבדים את שפיותם.

נוספראטו- השיגעון מלווה את כל הסרט, באופן שבולט במיוחד בהתנהגותם של סוכן הדירות ושל אשתו של הוטר בהשפעת כוחות הרוע. דמויות אחרות מושפעות מהטירוף של המצב כולו- כשהעיר כולה נכנסת לפאניקה בגלל המגיפה. אנו גם נחשפים לרגשות והתחושות של הדמויות- מהטירוף של אשתו של הוטר ועד לפחד של הוטר עצמו (ושאר הדמויות) מנוספראטו.

מסרים פוליטיים סמויים- החדרה שלא במודע של אמירות פוליטיות וחברתיות. לרב מדובר במסרים נאצים לגבי הצד הרע ביהודי, הטוב הוא הגרמני. הרע מוצג כגורם חיצוני שבא להרעה לתושבי העירה הטובה

קליגרי- דמותו של קליגרי דומה לדימוי היהודי הנודד- אדם זר ונודד, בא והולך במפתיע, נמוך, שמן, אף ארוך, אדם המגיע לעירות, משליט בהן רוע והולך

מטרופוליס- ביקורת על החברה ועל החלוקה למעמדות.

.נוספראטו- סוכן הבתים המכוער קורא שפה זרה ומתנהג באופן מוזר וחשוד. הוא שולח את הוטר למסע בארץ הרוחות שבעקבותו נוספראטו מחל את המגיפה. לאחר מכן הוא מתגלה כמשרת של נוספראטו לאחר האזהרות שניתנו להוטר מצדיק את הפחד מהיהודים הזרים שמנסים להשתלט על גרמניה והעולם. מהפחד נובעת השנאה- כלפי כוחות הרוע בסרט, וכלפי היהודים במציאות.

בנוסף ישנו דמיון ברור כבר בין מראהו של סוכן הדירות ובין קריקטורות קלאסיות של יהודים בתקופה שקדמה לשואה

מאפיינים צורניים:

ויזואליות טוטאלית- הכל קיצוני, מעוות, אפל וחולני. שימוש בכל הכלים כל מנת להעביר תחושות או את עולמן הפנימי של הדמויות. ולבטא דיכוטומיה בדמויות, בדמות אחת בלבוש, איפור ותאורה.

תפאורה- תפאורה דו מממדית, אקסצנטרית לא אמינה ולא מציאותית. הקומפוזיציות מעוותות הזויות חדות. שימוש בקווים ישרים ועקומים,

קליגרי- התפאורה בלתי ריאליסטית בעלת פרספקטיבה מעוותת וחסרת דיוק. ביתו של קליגרי עם דלת עקומה, פנסי הרחוב מעוותים. בתים על בתים בזויות בלתי אפשריות.

נוספראטו- תפאורה מעוותת המחזקת את תחושת השיגעון והאימה, בולט בטירה בארץ הרוחות ובבית הנטוש שמול ביתם של גיבור הסרט ואשתו. ארון הקבורה בו חי ונוסע הערפד הוא אובייקט מפחיד ולא נפוץ. נעשה בסרט גם שימוש בתחפושות של רוחות רפאים, ונוספראטו מצויד בציפורניים ארוכות ומאיימות.

תאורה- תאורת קונטרסטית או law key - אפלולית וגותית. ניגודים חזקים של אור וצל שמחזקים  את האפקט של עיוות החלל ומבטאים את הדיכוטומיה בסרטים.

קליגרי- משחקי האור והצל שיקפו את האורות והצללים בנפשם של הגיבורים

מטרופוליס- עיר הפועלים חשוכה ואפילה ללא שמש בעוד העיר העליונה מוארת ויפה.

נוספראטו-בקטעים בארץ הרוחות, בטירתו של נוספראטו ובמקומות נוספים בהם מתפתח שיגעון בגלל הערפד (כמו בית המשוגעים) יש שימוש בתאורה קונטרסטית. קיים בסרט קטע של שימוש בצל (המאפיין את כוחות הרוע), כשהצל של ידי הערפד מופיע מעל לדמותה של הבחורה התמימה הישנה בבגדים וסדינים לבנים (המסמלים את הטוב) ומשתלט על לבה.

איפור- איפור מוגזם. תאטרלי, גותי, קונטרסטי. מעביר הבעה מוגזמת של רגש (מושפע מהתאטרון).

קליגרי- איפור קונטרסטי, מוגזם וגותי. האיפור השחור של העוזר של קליגרי יוצר תחושה מאיימת. השינוי שחל בג'יין מתבטא באיפור. האנשים בעיר מאופרים מאוד ונראים כמו רוחות

נוספראטו- הדמויות הרעות או המטורפות בסרט (הערפד נוספראטו וסוכן הדירות) מאופרות באיפור כבד, קונטרסטי מאוד, מוגזם ומפחיד

צילום- צילומים מזווית נמוכה, ושימוש בעדשות בעלות זווית רחבה, אשר בנוסף להענקת זווית ראייה רחבה יותר, יוצרות פרספקטיבה מעוותת.

קליגרי- זוויות צילום מיוחדות, קלוז אפים, אלכסונים (בפרים לא בזוית). הקלאוז אפ הראשון שבו רואים את העוזר, החטיפה של ג'ין בהרים.

נוספראטו- קטעים מסוימים מצולמים מזוויות חריגות, מוזרות (הכרכרה שמצולמת בזמן הנסיעה מהצד ומקדימה, באלכסון). בארץ הרוחות המסתורית- זווית הצילום החריגה באה לחזק את תחושת המסתורין והאימה באזור ארץ הרוחות.

-          משחק- משחק מוקצן, דגש על העברת הרגשות של הדמויות. (בנוסף השפעה של התיאטרון המסורתי, ואילוצים טכניים של התקופה- איכות הצילום הירודה והחוסר בצליל).

קליגרי- משחק מוגזם הבעות פנים קיצוניות, התעלפויות של ג'ין.

נוספראטו- הבעות הפנים והמחוות הגופניות המופיעות בסרט הן כולן מוקצנות ומוגזמות (כשגיבור הסרט, מתעורר בפונדק בו עצר לנוח ומפהק פיהוק גדול ומתמשך

-          עריכה- ערכיה שנחשבה חדשנית, מקורית ומהפכנית, דבר זה התבטא בעיקר בדיזולב.

נוספראטו- העריכה קופצת מאירוע לאירוע, דבר הבולט במיוחד באמצע הסרט, כשהעלילה מתפצלת לסיפור שבטירה, לסיפור שבעיר ולסיפורים של דמויות נוספות שונות (לא מדובר בעריכה מקבילה, המציגה אירועים שיש בניהם קשר ישיר).

הקבינט של דר קליגרי: (1919, רוברט וינה)

סרט זה נחשב לסרט הפסיכיאטרי הראשון ומאז כמעט ואינו זרם או ז'אנר שאינו נוגע בנושא.

היוצרים גרמו לתחושה של בלבול וערעור תפיסת המציאות אצל הצופים לאורך כל הסרט (והז'אנר בכלל). ע"י שבירת הזמן והמקום, סיפור מנקודת מבטו של אדם מטורף, תפאורה, איפור ומשחק מוגזמים.

הסיפור מסופר מנקודת מבטו של פרנסיס אך הוא מתגלה לבסוף כמשוגע, כלומר כמספר לא אמין, ניתן להבין שהרציחות נובעות מהאלטר אגו שלו והם פתרון נפשי להשגת הנערה בה הוא חושק (ולכן היא הטריגר- הפאם פאטל), הוא הורג את המתחרה על ליבה וכן מנסה להרוג את אביה, שני העומדים בדרכו להשגתה. הזומבי הוא כלי שרת ליצרים (שלו או של קליגרי) לכן רואים את הרצח בצללים בלבד  ניתן להבין את הרציחות כמאוויי הid ולא כרציחות אמיתיות (בעיקר בגלל שהזומבי מעדיף לבצע את זממו המיני בבחורה ולאו דווקא רצח וזה בדיוק מושא תשוקתו של פרנסיס.

מטרופוליס: (1927, פריץ לאנג)

הסרט מציג עולם בעייתי, דיסאוטופי המציג את הפחד מפני התיעוש והטכנולוגיה. מתוך הסרט עולה התחושה של העדפת המכונה על פני אדם, בדידות וריקנות של האדם בחברה המודרנית.

הקשר לנאציזם- בדומה לשואה הגרמנים והעולם בכלל הדחיקו את הזוועות שהתרחשו- את מה שקורה בעיר.

השוטים של הפועלים ההולכים בסך לחומה בלונג שוט הלונג שוט יוצר זהות חסרת אישיות, בנוסף תפאורות ענק המגמדות את האדם עוד יותר, כל אלה יוצרות אסוציאציה למחנות ההשמדה.

תהלוכת האלונקות ומכונת ההשמדה מזכירה את המשרפות.

מדע בדיוני- השוטים הפתוחים הם הבסיס הוויזואלי לסרטי המדע הבדיוני וכן צילומי העיר הדחוסה והרכבים המעופפים שמופיעים אח"כ בבלייד ראנר, דו"ח מיוחד וכדו'

אלמנטים דתיים, נוצריים-

התגלות האלוהית בדמות מארגנת המרד במערות הקבורה מריה הקדושה שהופכת למריה מגדלנה לאחר הפיכתה לרובוט

סיפור מגדל בבל- תחושת הכאוס שעזרה להצמיח את הנאציזם שהיה אמור לעשות סדר.

משולש אדיפאלי- לאחר שנרמז כי למריה הרובוט היה קשר רומנטי עם האב, והבן היה מאוהב במריה נוצר משולש אדיפאלי שהוא גם השילוש הקדוש

 מריה כמו חווה גורמת לבן- אדם להבדיל בין טוב לרע ולכן הוא מושלך מגן עדן.

נוספרטו: (1922, פרידריך מורנאו)

המספריים של אדוארד: (טים ברטון)

מאפיינים אקספרסיוניסטיים:

שימוש בתפאורה מעוותת- התפאורה בטירה זוויתית ומעוותת, וכוללת חפצים מפחידים שנראים לא טבעיים. עיצוב הטירה בסרט מזכיר מאוד את טירת הערפד בסרט "נוספרטו" מזרם האקספרסיוניזם הגרמני באביזרים המפחידים, בגודל המאיים ובזוויות החדות.

שימוש באיפור מוקצן- לבושו השחור המוזר של אדוארד, שמחוברות אליו מספר חתיכות מתכת, באיפור הקונטרסטי הכבד בפניו, ובתסרוקתו הקוצנית המוזרה. האיפור הקונטרסטי מזכיר את דמות המומיה מהסרט "הקבינט של דוקטור קליגרי".

יחס שלילי למדע- המדען המטורף שיצר את אדוארד (אמנם אדוארד הוא טוב, אך הסרט מזהה אותו בבירור עם מאפיינים אפלים ומתייחס אליו כאל יצור מעוות ולא טבעי), המכונות המפחידות (כולל ידי המספריים של אדוארד), וחוסר האונים של תושבי העיירה להתמודד בצורה רציונאלית עם התופעה החריגה המכונה אדוארד (מספר אנשים מציעים לאדוארד עזרה של רופא או מנתח פלסטי, אבל העניין לעולם לא מתקדם)

שימוש במיתוסים עתיקים ואגדות עם-

גיבור הסרט הוא צעיר שנאלץ להתמודד לראשונה עם העולם האמיתי ולהפוך לבוגר- אגדות ילדים רבות עוסקות בתהליך ההתבגרות של הדמות הראשית.

משולבים בסרט אלמנטים לא טבעיים המוסיפים לסיבוך מצבו של הגיבור ומקשים את ההתמודדות עמו- הטירה המפחידה, המכונות, ידי המספריים של אדוארד.

אגדות מציגות תוכן בלתי מודע באמצעות סמלים ומטאפורות- הילד מזדהה עם גיבור האגדה, ומעשיו מסייעים לילד להתמודד עם משברים בחייו. ב"המספריים של אדוארד" הבמאי עצמו מזדהה עם דמות הגיבור- הסרט כולל רגשות מילדותו). בנוסף קיים בסרט רובד חבוי של ביקורת על החברה

אגדות ילדים מפורסמות- המפלצת של דוקטור פרנקנשטיין-  מפלצת שהורכבה מחלקי גופות אדם, קמה לחיים כיצור מעוות ומפחיד היא יוצאת מכלל שליטה וגורמת למהומה כמו ידיד המספריים של אדוארד. פינוקיו- הסיפור על ילד העץ שרצה כל חייו להפוך לילד אמיתי כך אדוארד אומר בתוכנית הטלוויזיה שכל רצונו הוא להיות נורמלי.

בשתי האגדות מסופר על יצור לא אנושי, אך בעל מראה והתנהגות אנושיים-חלקית, שנוצר על ידי אדם זקן ובודד (הנגר ב"פינוקיו", והמדען פרנקנשטיין)- כמו המדען שיצר את אדוארד.

האגדה בסרט שונה מאגדות אחרות בהיותה אפלה מאוד (עיצוב הטירה והאווירה בה, הפגם הגופני המפחיד של הגיבור, שבאגדות רגילות מגולם ע"י נסיך אציל ויפה-תואר), בכך שהדמויות בה פחות שטוחות (משנות את עמדותיהן במהלך הסרט, לא תמיד ברור מי הטוב ומי הרע), ובסוף הרע שכרוך בפרידת הגיבור ואהובתו (לעומת "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה" הקלאסי).

האגדה בסרט מעבירה ביקורת, וזו הסיבה העיקרית לעיוותה.

אמירת הבמאי- בכך שיצר אגדה מעוותת הבמאי אומר שהחיים אינם יפים כפי שנהוג להציגם, אנשים יכולים להפוך מטובים לרעים ולהפך, והסוף לא תמיד טוב.

טים ברטון מעביר ביקורת על החברה- ביקורת שמקורה טמון אולי בילדותו הקשה מבחינה רגשית. ברטון נאלץ להתמודד עם קור וניכור בחברה, ואולי אף עם ידידים שבוגדים בו (לעומת אגדות, בהן יש טוב ורע מוחלטים), והנושאים עולים בסרט כחלק מהקשיים בהם נתקל אדוארד. גם הסוף עצוב- ניסיון ההשתלבות בחברה נכשל, ואדוארד השונה שב לחיות בטירתו המבודדת.

רגשות הניכור של הבמאי בסרט מתבטאים בעיצוב דמותו של אדוארד- האמן המוכשר אך המשונה, ובעלילת הסרט- אדוארד מנסה להשתלב בחברה אך היא מנדה אותו ממנה בגלל מוזרותו.

בתחילת הסרט אדוארד לובש את בגדיו השחורים המשונים שמזכירים רובוט (והתנהגותו ההססנית בהתאם- הוא כמעט ולא זז או מדבר במהלך המפגש הראשון עם פג והשיחות הראשונות בניהם, וכאשר נע או אומר משהו הוא עושה זאת בצורה רובוטית קצרה ותכליתית), וגוון עורו הבהיר הלא-טבעי מוזכר מספר פעמים. בהמשך פג מלבישה אותו בבגדים רגילים- ובכך מתחילה את מאמציה לעזור לו להשתלב בחברה האנושית הנורמאלית. במקביל היא מנסה כל הזמן להסתיר את צלקותיו ומתלוננת על צבע עורו- אולי גם מנסה לכפות עליו באיפור.

לקראת סוף הסרט, כשאדוארד בורח מהמשטרה ומתושבי העיר המפוחדים, הוא קורע את הבגדים האנושיים שקיבל באקט סמלי של וויתור על הניסיון להשתלב- הוא מעדיף את חייו הקודמים. כמובן שלאחר אקט זה האיפור הקונטרסטי שמציג את דמותו כשונה (ודרמתית) לא ימשיך להשתנות כמו שקרה במהלך הסרט- אדוארד חוזר למלא את תפקידו המקורי של צעיר מוזר שחי לבד בטירה מבודדת.

הפילם נואר האמריקאי

היוצרים המרכזיים:

·         ג'ון יוסטון (הנץ ממלטה)

·         האוורד הוקס (השינה הגדולה)

·         בילי ויילדר (שדרות סנסט)

·         אורסון וולס (מגע של רשע)

הסרטים המרכזיים:

·         הנץ ממלטה. במאי ג'ון יוסטו, 1941

·         השינה הגדולה. במאי הווארד הוקס, 1946

·         ביטוח חיים כפול. במאי בילי ויילדר, 1948

·         שדרות סנסט. במאי בילי ויילדר, 1950

·         מגע של רשע. במאי אורסון וולס, 1958

סרטים מאוחרים שהושפעו מפילם נואר:

·         צ'יינה טאון. במאי רומן פולנסקי, 1974

·         כחום הגוף. במאי לורנס קסדן, 1981.

·         בלייד ראנר. במאי רידלי סקוט, 1982

·         סודות אל.איי. במאי קרטיס הנסון, 1997

·         האיש שלא היה שם. במאי יואל כהן, 2001

שורשיו של הסרט האפל הם בסוגת "הבלש הקשוח" בספרות בשנים שלאחר השפל הגדול בארצות הברית, אך שורשיו העמוקים יותר מגיעים עד לאקספרסיוניזם הגרמני (שיוצריו היגרו לארה"ב עם עליית הנאצים) ול"רומן הגותי" הבריטי מן המאה ה-18 והמאה ה-19. הזרם הוא זרם מבקרים שהוגדר מאוחר יותר.

התפתח בארה"ב בשנות ה40 50 בתגובה לזוועות מלחה"ע העולם. העולם המתואר בסרטי הפילם נואר הוא עולם מושחת, ציני, שמונע ע"י כוח, מין וכסף.

זוועות המלחמה, וההתנהגות הלא אנושית בזמן המלחמה, הצביעות של החברה האמריקאית באה לידי ביטוי בסרטים בהם הגיבור הוא אנטי גיבור, אגואיסט וציני שלא חושש לרצוח, העם האמריקאי כבר התרגל לראות דם. בנוסף יש שימוש בסמלים פאלים כדי להראות בטחון, גבריות. הסרטים עמוסים בסיגריות, אקדחים, שתייה חריפה.

מושג הקונספירציה מאוד בולט בסרטים- תמיד מגלים משהו חדש, חושפים עוד שקר, בסוף פותרים את התעלומה הפתרון תמיד מפתיע.

מאפיינים תוכניים

טשטוש- טשטוש הגבולות בין הטוב לרע, בין צדק לשחיתות, לא ברור מי לטובתך ומי נגדך ואפילו הגיבור הוא על גבול הפושע. המוסר שהיה כ"כ ברור בסרטים ההוליוודים הקלאסיים התערער בעקבות המלחמה והפכך להיות יחסי ודו ערכי.

הנץ ממלטה, השינה הגדולה- בסרטים אלו הבלש רוצח והתנהגותו לא שונה משל כל פושע אje

אנטי גיבור- הגיבור ההוליוודי המושלם, האלטרואיסט בעל אופי מוסרי מושלם מוחלף בגיבור חלש אופי, בעל מוטיבציות ואינטרסים צרים (חומריים), בעל רמה מוסרית ירודה שאינו מזוהה עם הצדק. הוא שותה ומעשן ללא הרף, נואף ומוכר את שירותיו לכוחות הרשע. השגת המוטיבציה שלו מתבצעת בדרך "המטרה מקדשת את האמצעים"

לגיבור קרה אירוע נורא בעברו שבגללו הוא הפך לציני חסר רגישות.

הנץ ממלטה, השינה הגדולה- הגיבורים שניהם הם בלשים פרטיים שמסתבכים בפרשיות לא הגונות, שניהם נואפים חובבי שתייה ועישון. הם לא כל יכולים (בשינה הגדולה האישה מצילה את חייו) הם עובדים עם המשטרה כשנוח להם.

סם ספייד (הנץ ממלטה) אומר שהוא אוהב אנשים ששותים כבר בהתחלה מכיוון שזה אומר שהם סומכים על עצמם

פאם פאטל- בניגוד לאישה ההוליוודית הכנועה והצנועה הפאם פאטל היא אישה מסוכנת וקטלנית. היא מסתורית ומסקרנת ולכן הגיבור נמשך אחריה. היא מפתה ומרמה אותו לפעמים מול הפאם פאטל עומדת האישה הטובה.

השינה הגדולה- כרמן היא בחורה מינית וחסרת עכבות, כבר בפגישתה הראשונה עם הגיבור היא מתעלפת עליו ואומרת שהוא חמוד. אחותה נחשבת לאישה הטובה ופיליפ מתאהב בה.

הנץ ממלטה- מיס אושאנסי היא שקרנית ותחמנית כפי שהיא מעידה על עצמה וקטלנית- שותפו של מארלו נשבה בקסמיה נרצח, בסוף מסתבר שעל ידיה.לעומתה נמצאת מזכירתו של סם שעוזרת לו שבירת התסריט ההוליוודי- העלילה בפילם נואר היא סבוכה ומפותלת, מין פאזל שמושלם רק בסוף הסרט כשהגיבור פותר את התעלומה והשקרים כולם נחשפים. יש מספר רב של דמויות שלא ברור למי הן נאמנות.

הנץ ממלטה- בסרט כל פעם מתגלה פרט חדש עוד ועוד דמויות מעורבות בפרשייה ורק בסוף מתגלה האמת לגבי הרציחות והנץ.

מאפיינים צורניים

תאורה אפלה- התאורה ההוליוודית תורמת לאשליה אסקפיסטית המושלמת. בפילם נואר, לעומת זאת, פשוטו כמשמעו: הסרט אפל. התאורה היא קונטרסטית, או תאורת מפתח חלשה  law key. צילומים חשוכים, צילומי לילה בחוץ (סצינות צולמו באמת בלילה, ללא שימוש בפילטרים, באופן המכונה "הלילה האמריקאי") וצילומי יום במקומות סגורים ואפלים.

צילום בשחור לבן כאשר לרוב היחס בו בין הכהה והבהיר היה 10:1, במקום היחס המקובל עד אז של 3:1. צללים של תריסים ונציאנים, המוטלים באופן דרמטי על פני הגיבור המציץ אל הרחוב מן החלון.

התאורה האפלולית משרתת את העלילה המסתורית, שמשדרת סכנה ותורמת לתחושת הבלבול של הצופה.

הנץ ממלטה, השינה הגדולה- הבלשים מצולמים במשרד כאשר אור יום חודר דרך תריסים חצי מוגפים כשזהו מקור התאורה היחיד. הפריים שמתקבל מואר רק בחלקים

אווירה של ייאש, ציניות, הומור שחור- ארה"ב מתוארת כמחוסרת גברים שהלכו להילחם במלחמה והנשים נופלות קורבן לכנופיות פשע

לוקיישנים- רוב הסצינות בעיר הגדולה בלילה שמייצגות את הבידוד והניכור, קטנותו של האדם מול העולם האפל, הלילה עוטף את הדמויות ומותיר אותן מסתוריות

מוזיקה נוגה- ג'אז או בלוז תורמת לתחושת הייאוש

צילומים במקומות "לא מוסריים"- בארים מועדוני לילה ובתי זונות בהם מעשנים ושותים כל הזמן.

צילום- צילום קלסטרופובי ומעיק, קומפוזיציות מעוותות ופריימים סגורים. זוויות נמוכות ועקומות- צילום בדיאגונאל (אלכסון). לעיתים גם צילום השתקפויות של דמות במראה או דרך זכוכית.

·          

הנץ ממלטה, השינה הגדולה- הבלשים סם ספייד ופיליפ מארלו נראים די עייפים מכל המצב וחסרי כל הבעה ורגש.

השפעת האקספרסיוניזם הגרמני על הפילם נואר

עם עליית הנאצים לשלטון נמלטו רבים מהיוצרים בזרם האקספרסיוניזם לארה"ב. במאים אלו השתלבו בתעשיית הסרטים ההוליוודית והשפיעו עליה במידה רבה, בעיקר בזרם הפילם נואר שהתפתח באותן שנים.

השפעות:

• תאורה- תאורת קונטרסטית או law key - אפלולית וגותית. ניגודים חזקים של אור וצל שמחזקים  את האפקט של עיוות החלל.
• דמות האישה- אישה מסוג אחר, לא ההוליוודית המוסרית והטובה אלא האישה היא המפתה המסיתה מדרך הישר ומובילה את הגבר לאבדון מוחלט. כך גם בפילם נואר האישה היא מינית קטלנית ומסוכנת
• צילום- צילומים מזווית נמוכה, ושימוש בעדשות בעלות זווית רחבה, אשר בנוסף להענקת זווית ראייה רחבה יותר, יוצרות פרספקטיבה מעוותת. אמצעים נוספים לעיוות התמונה השכיחים בסרט האפל כוללים צילום השתקפות האדם במראה, או במראות רבות, צילום דרך זכוכית.

BODY HEAT

כחום הגוף / לורנס קאסאדן

עו"ד מצליח בגילומו של וויליאם הרט מתאהב ונופל ברשתה  של פאם פטאל בגילומה של קתלין טרנר  היא מציעה לו לרצוח את בעלה ולזכות בכספו. הסרט מזכיר לנו את סרטו של בילי ווילדר ביטוח חיים כפול מ 1948.

קוד הייז

קוד הייז

לאחר ביקורת קשה על תעשיית הסרטים ועל המוסר הפגום של אנשי הוליווד, החליטו מספר אנשי מפתח בתעשייה הוליוודית לקבוע אמנה שתשמור על טוהר המידות. אותה אמנה בשמה "קוד ההפקה" הייתה אחראית על התסריט, הבימוי, וההפצה. 

ויליאם ה. הייז היה עורך דין שעמד בראש הארגון שאיחד בין כל חברות ההפצה של הסרטים. בשנת 1930 הוא ניסח את הקוד ובשנת 1934 הוא התקבל ונכנס לתוקפו עד שנשבר ע"י מספר סרטים בסוף שנות החמישים ושנות השישים.

בראש המבקרים היו קבוצות דתיות שביקשו להחזיר את המוסר לקולנוע.

להלן מספר חוקים מתוך הקוד:

"לא יופק סרט שיוריד את הרמה של אלה שיצפו בו" ; "משמע, אסור שתתעורר אצל הצופים אמפתיה כלפי הצד המבצע פשע, החוטא, או ההולך בדרך עקלקלה." 

"שיטות של פשע לא יוצגו באופן מפורש"

"לעולם לא יוצג שימוש בלתי חוקי בסמים"

"קדושת המשפחה ומוסד הנישואין תישמר"

"סצנות תשוקה לא יכללו בסרט כשאינן הכרחיות לעלילה"

"נשיקת תאווה מתמשכת, חיבוק תאוותני, ג'סטות והעמדות מפתות אסורים להצגה"

"פיתוי ואונס מותרים רק במידה שהם נרמזים... הם לעולם לא יהיו נושא ראוי לקומדיה"

"סטיות מיניות, או כל רמז אליהן מאסורים בהחלט"

"קיום יחסי מין בין שחורים ללבנים אסור בהחלט"

"איברי המין של ילדים לעולם לא יחשפו"

"אסור להשתמש במילים קדושות כמו אלוקים, ישו, או הצלוב, וכן לא בקללות גסות כמו לעזאזל, בן זונה, וכדומה..."

"אנשי דת לא יצגו כדמויות נלעגות ולא יגלמו את דמות הרע"

בנוסף לחוקים אלו היה חובה להראות את ההורים ישנים במיטות נפרדות, את הסוף היה צריך לשנות כך שהסדר יחזור והרשע ייענש.

סרט שלא עמד בקריטריונים לא הופץ ונגנז, תסריטים שונו, בימאים פוטרו וכולי...

הקוד גרם לתסריטאים רבים ובימאים לעקוף את הקוד בצורות מתוחכמות כמו בחלף עם הרוח אומר רט "לעזאזל" ויכוחים רבים נסבו על המילה שאושרה לבסוף מכיוון ש"הייתה" מחויבת לעלילה ולספר המקורי.

ביטולו של הקוד

לקראת אמצע שנות החמישים התחילו הסרטים לעקוף את הקוד עד שגרמו בשנת 1966 לאחר הסרט "בוני וקלייד" לביטולו הרשמי.  באותה שנה קיבלה על עצמה הוליווד את שיטת הדירוג שממליצה לאיזה גיל הסרט מומלץ ע"פ קביעה של ועדה.

חמים וטעים / בילי ווילדר (1959) -  בקומדיה משחקים ג'ק למון וטוני קרטיס שני נגנים עדים לרצח במאפיה בשיקאגו. כדי לברוח מהמאפיונרים הם מתחפשים לנערות בתזמורת ונוסעים עמם לעיירת חוף. שם העניינים מסתבכים כאשר קרטיס מאהב בשוגאר (מרילין מונרו) הזמרת בתזמורת ואת למון מטריד איש עשיר ומבוגר. בסוף הסרט כאשר קרטיס עם מונרו ולמון בתלבושת האישה עם האיש המבוגר בורחים בסירת מנוע, ישנו הדיאלוג שתרם לשבירת הקוד. בזמן הבריחה מנסה למון לשכנע את האיש המבוגר שלא כדי לו להתחתן עמו. הוא ממציא כל מני תירוצים שהאיש המבוגר הודף אותם כשלבסוף הוא מוריד את הפאה האומר לו: "אני גבר" כתגובה אומר לו האיש המבוגר : "אף אחד לא מושלם."

האמרה ההומוסקסואלית החתרנית תרמה לשבירת החוקים במסווה של קומדיה תמימה.

בוני וקלייד

בוני וקלייד/ ארתור פן (1966) –  סרט אלים במיוחד על זוג הרוצחים הצעירים שהסעיר את אמריקה בשנות השפל הכלכלי. וורן בייטי ופיי דנוואי משחקים את הזוג אשר סבל מילדות קשה ומתחברים להיות זוג הרוצח אנשים בצורה קרה, ושודד בנקים. השבירה של הקוד הייתה גם בלשון הגיבורים המקללים, וגם בעובדה שהגיבורים הם פושעים הרוצחים והם יוצרים הזדהות וסימפתיה אצל הצופה המוכן לקבל את ההרג ומצדיק אותו לפעמים. סצנת הסיום היא האלימה ביותר כאשר המשטרה עושה מארב לזוג ומרסס אותם הרבה מעבר לסביר .הבמאי ארתור פן יצר סצנה עם עוצמה חזותית עצומה כאשר גופותיהם של בוני וקלייד ממשיכים לזוז מהאש הממשיכה לרסס אותם. הצילום והעריכה באותו קטע משתפים פעולה ליצירת פורקן רגשי של הסרט במוות הרואי שמתרחש במקביל אצל בוני וקלייד, החבר שהלשין ושורות המשטרה המרססים אותם בכדורים. הזווית וחוסר התזוזה של המצלמה מגבירים את התחושה של הגופות המרוססות שזזות.

האזרח קיין / אורסון וולס 1939 - 1942

כאשר אורסון וולס קיבל לידיו את שרביט הבימוי של ה"אזרח קיין" הוא עשה היסטוריה.

בגיל 26 הוא קיבל תקציב בלתי מוגבל וחוסר התערבות של האולפן ביצירתיותו.

וולס יכל לצור בלא הגבלה את "האזרח קיין" וכן עשה.

שילוב הז'אנרים בסרט כמו שילוב המבע הקולנועי שנוצר עד אז, הביא את הסרט לשיא והחל לצור תקופה חדשה בקולנוע.

וולס שנודע כבמאי תיאטרון ישב שנתיים וכתב את התסריט לסרט במקביל צפייה בהמוני סרטי שנעשו עד לשנת 1939 דרך החינוך העצמי לקולנוע שילב וולס את הזרמים האכספרסיוניסטים הגרמניים, הסוריאליסטים הצרפתיים, העריכה הסובייטית, המותחנים האנגליים, האפוסים האיטלקיים,והדרמות האמריקאיות. 

אמנם וולס סבל מהחופש של האזרח קיין בכך שלכל סרטיו הבאים התערבו חתכו, קיצצו ושינו ע"פ שיקול דעתם, אבל את גדולתו של הסרט "האזרח קיין" לא ניתן למחוק.

חידושים קולנועיים שיצר אורסון וולס בסרטו "האזרח קיין" משנת 1939.

תסריט – פסיפס של חקירה עיתונאית. התסריט מהווה סיפורים קצרים ארוגים כפאזל ענק האמור לתת תשובה על מהות דמותו של אותו אזרח קיין המפורסם. דרך חקירת העיתונאי אנו מוצאים את עצמנו בפלאשבקים לעברו של הגיבור המת. הפרולוג והאפילוג של הארמון המוזר, עם האכספוזיציה כיומן חדשות שלפתע אנו מחוץ להקרנתו, כל אלו יצרו סרט שבנוי מחלקים ומצריך מספר צפיות עד להבנתו הכוללת.  

ז'אנר – אי אפשר לקטלג את הסרט לשום ז'אנר. הסרט מכיל מגוון רחב של ז'אנרים (דרמה, קומדיה, מיוזיקל, אימה, פיוטי, אפל) ולכן קטלוגו הוא בלתי אפשרי בשל השילובים ושבירת המוסכמות הז'אנריות.

משחק – משחק ריאליסטי שבא מהתיאטרון. המשחק כל כך אמין של וולס בזכות האיפור ומשחקו הוא עובר מנער בן 26  לקשיש בן 70 . המשחק אינו תיאטרלי בכלל כי אם אמין בניגוד למשחק הכוכבים הוליוודים שהכל היה גדול ובהגזמה.

תפאורה – בניית סטים מוגבהים ועם תקרה. בגלל צילומים מזוויות נמוכות, היה הכרח לבנות סטים מוגבהים ובנוסף לכך לעצב להם תקרה. השיטה האולפנית הייתה רגילה לצור חדר כאשר הקיר השלישי הוא המצלמה, אולם התפיסה של וולס אילצה לבנות סט מתוחכם יותר שיראה גם אמין הרבה יותר.

תאורה – העלמת אור המילוי ובכך הפיכת התאורה לקונטרסטית. כאשר התאורה מתפקדת רק עם אור מרכזי ואור אחורי הדבר יוצר הצללה על הדמות. אותו ניגוד בין אור וצל יכול להתפרש כניגוד בין טוב ורע. הדמות של קיין כילד מוארת ועם התקדמותו הדמות נעשית אפלולית יותר ויותר בעזרת התאורה.

צילום – עדשות רחבות עומק שדה גדול במיקוד. הצלם גרג טולנד השתמש בעדשות רחבות כדי להשיג את המרחב המקסימלי שיאפשר לשחקנים לנוע בפריים. בנוסף לכך הוא הצליח ליצור תמונה ממוקדת בכל האלמנטים בפריים כאשר יש קדמת פריים ואחורי פריים שניהם ממוקדים וברורים לעין בו זמנית. בסצנת המכירה של צ'רלס קיין כילד לבנקאי שלושת המבוגרים נראים התמונה וקיין הילד בעומק משחק עם המזחלת.

קומפוזיציה – שילוב של עומק, מרחב הפריים מתפרס על כל העומק שניתן. תזוזות באלכסונים פנימה והחוצה כאשר יש הדגשה תמידית על הפורגראונד והבאקראונד. זהו ניסיון לצור תלת ממדיות ע"י השחקנים ואלמנטים בתפאורה הריאליסטית ולא בתפאורה מעוותת כמו באכספרסיוניזם.

עריכה – שילוב של כל סוגי העריכה הקיימים. העריכה הקלאסית ההוליוודית, הסוריאליסטית האירופאית, ומונטאז האטרקציות הרוסית. השילוב יוצר את האפקט שכל קטע נערך בהתאם לתחושה שהוא אמור לייצג ולא כעריכה עם רעיון כולל.

" אפשר להסיר את שמו של אורסון וולס מכותרות הפתיחה, לא תהיה לכך כל חשיבות,כי למן השוט הראשון,ומדובר כאמור בכותרות הפתיחה, ברור וודאי שהאזרח קיין ניצב מאחורי המצלמה." פרנסואה טריפו  

מגע הרשע סרטו של אורסון וולס 1958 .

סרטו של אורסון וולס מגע הרשע מספר את סיפורו של בלש ותיק בשם הנק קונילין בגילומו של אורסון וולס, הנק יוצא לחקור פרשת רצח מסתורית בגבול שבין מכסיקו לארה"ב. לחקירה מצטרף בלש מכסיקני בשם ווארגס בגילומו של צ'רלטון הסטון, הבלש המכסיקני מגלה כי הנק הוא בלש מושחת והוא יוצא להוכיח זאת, הנק מצידו מנסה להפליל את וארגס כאילו הוא משתמש בסמים. לבסוף הנק הבלש המושחת נחשף באמצעות הקלטה של וידוי בסופו של הסרט.

לסרט מאפיינים של זרם הפילם- נואר וז'אנר סרטי הבלש שהם חלק מסרטי הפילם נואר. הסרט מצולם בתאורה אפלולית אקספרסיוניסטית. הסרט שייך לתקופה הרוויזיוניסטית של סרטי הבלש, אנחנו מזדהים עם הנק הבלש האמריקאי עד אשר אנחנו והבלש הוורגאס מגלים שהנק הוא משוחת בסצנת מקלות הדינמיט שהוטמנו בקופסת נעלים.   

הפאם פאטל בסרט היא בעלת פאב טניה בגילומה של מרלן דיטריך . חשוב לציין שתי סצנות האחת הנק קוניילין נכנס לפאב,  טניה מסתכלת עליו ואומרת "זמנך עבר אנחנו מקרינים סרטים בטלוויזיה" בסצנה זו ניתן לראות כיצד זמנו של הבלש חלף והקולנוע ההוליוודי בדעיכה מכיוון שיש טלוויזיה. סצנה שניה לקראת סוף הסרט מבקש הנק לדעת את עתידו אך הפאם פאטל אומרת לו "אין לך עתיד" רמז לסופו של הסרט.

בסרט אורסון וולס עושה כמה חידושים ומנסה את שפת הקולנוע.

סצנת הפתיחה היא שוט אחד באורך 7 דק'.

המוזיקה והסאונד בגרסת הבימאי של הסרט היא דיאגטית.

שנות ה50 היו השנים שבהם הומצא מכשיר ההקלטה הנייד אורסון וולס בסצנת הסיום מדגים את השימוש במכשיר וכך הופך את הסרט לרפלקסיבי גם בצורת השימוש בסאונד.

אורסון וולס מתנסה בצילומי חוץ ולא באולפן לדוגמא סצנת הנסיעה במכונית.      

אמנם האזרח קיין ומגע הרשע סרטים שונים אך ניתן לראות את המשותף ביניהם

בתמא [נושא] ברובד האישי אדם עולה לגדולה ונופל תמה זאת נמצאת גם באזרח קיין. ברובד הביוגרפי זהו הסרט ההליוודי האחרון שוולס ייצר ניתן למוא הקבלה בין נפילתו של הבלש ולחייו של אורסון וולס, למעשה הוא סולק מחדר העריכה דבר שלא מנע מהסרט לזכות בפסטיבל ונציה של 1958.